רפיח עלולה לקבוע אם "מלחמת המסרים" עם חיזבאללה תתפתח למערכה רחבה

רפיח עלולה לקבוע אם "מלחמת המסרים" עם חיזבאללה תתפתח למערכה רחבה

פתיחת מבצע ברפיח תאלץ את הארגון להחליט אם לתת לחמאס להכריע לגבי פתיחת חזית רחבה, דווקא אחרי שחיזבאללה כבר הפיק מן העימות עם ישראל את רוב התועלת הפוליטית בזירה הפנימית

April 26th, 06AM April 26th, 06AM

"בגלל הנסיבות אנחנו נוקטים אמצעי זהירות, והשנה נקיים את הטרקים רק במקומות ספציפיים ולא בכל הר הלבנון", נכתב באתר הטיולים הלבנוני Lebanon Mountain Trail. "בין שאתה לבנוני ובין שאתה תושב זר, הצטרף אלינו כדי לחוות את המורשת התרבותית, הקולינרית והטבעית של לבנון, ותמוך בקהילה הכפרית הלבנונית". מי שמסעות רגליים בטבע אינם חלק מתפריט הבילויים שלו יוכל למצוא באתר lebtivity.com שפע של הצעות לבילוי בעונת האביב, ובהן שבוע הג'אז הבינלאומי שנפתח ב–16 באפריל ויימשך עד ה–30 בחודש, ושיועלו בו הצגות תיאטרון בערבית ובצרפתית; תערוכות וקונצרטים שיתקיימו בחודשים אפריל ומאי, ושוק איכרים שיימשך שבוע ויוצגו בו גם מטעמים "אותנטיים". באתר beirut.com אפשר למצוא המלצות לשמונה חופי רחצה שהכניסה אליהם היא חינם. כמו באזורי לחימה אחרים בעולם, וגם בישראל, וכפי שלבנון כבר הוכיחה בעבר, כאשר התותחים — או מטוסי חיל האוויר הישראליים — יורים ומפציצים בדרום לבנון, המוזות בביירות לא בהכרח שותקות. אבל המתח עצום, וכששר הביטחון יואב גלנט מכריז כי "התקופה הקרובה תהיה מכריעה" וכי ייתכן שישראל תתקוף בכל לבנון, גם בביירות מבינים כי האש עלולה להגיע גם לעיר הבירה.

בלבנון עדיין מדברים על "מלחמת המסרים" שישראל וחיזבאללה מנהלים ביניהם, ולא על מלחמה כוללת. עומק התקיפות אמנם גדל וכך גם האינטנסיביות שלהן, ההתבטאויות הפומביות של בכירי חיזבאללה ושל ישראל תוקפניות יותר, אבל בה בעת שני הצדדים עדיין מדברים על "חלופות" למלחמה. "המטרה העיקרית שלנו היתה ונותרה לגרום לכך שישרור כאן מצב ביטחוני שונה ותושבי צפון מדינת ישראל יוכלו לחזור לבתיהם באופן שקט ובטוח. אנחנו עוסקים במספר חלופות על מנת לבסס את העניין הזה והתקופה הקרובה תהיה מכריעה בהקשר הזה", אמר גלנט. בחלופות הללו דן גם ראש ממשלת לבנון נג'יב מיקאתי עם נשיא צרפת עמנואל מקרון, שאיתו נפגש בפריז בשבוע שעבר, והציג לפניו תוכנית להעצמתו של צבא לבנון במסגרת ההכנות לקראת פריסתו בדרום לבנון, אם וכאשר יושג הסכם להפסקת אש ולתחילת יישומה של החלטת האו"ם 1701. בד בבד גובר הלחץ הערבי והבינלאומי על לבנון שתפריד את הזירות, ולא תתנה עוד את תחילת המו"מ עם ישראל ביישומה של הפסקת אש בעזה. עד כה הכתיב חיזבאללה את המשוואה הזאת וכפה אותה על הממשלה, עד כי גם השליח האמריקאי המיוחד עמוס הוכשטיין — שלפני רמדאן היה אופטימי מאוד כשסבר כי הפסקת אש בעזה ניצבת בפתח — הכיר בכך שאין טעם שיבוא לאזור כדי לקדם את המו"מ, כי המלחמה בעזה אינה עומדת לעצור, ולא זו בלבד — היא עלולה להתרחב נוכח התוכניות לכבוש את רפיח. למרות זאת, בשבוע שעבר התפרסמו דיווחים שלפיהם הוכשטיין מתכוון לבוא שוב בקרוב, כדי לקדם את המאמצים לנתק בין הזירות.

כלי תקשורת המקורבים לחיזבאללה, למשל העיתון אל־אחבאר, מתארים את המאמצים הבינלאומיים הללו ואת הלחץ ו"ההפחדה" שמופעלים על ממשלת לבנון בתור "ניסיון ללחוץ על לבנון לסגור את חזית התמיכה בחמאס כפי שנעשה בשבועות הראשונים של המלחמה". כדי למוסס את אימת הלחצים הללו מצטט העיתון דיווחים בכלי תקשורת ישראליים שבהם מתוארים קשיי חייהם של תושבי צפון ישראל, היקף העקירה והתבטאויות של ראשי מועצות בגליל שמאשימים את הממשלה בנטישת אזרחי המדינה. זאת מתוך כוונה לשכנע כי אין להתרשם מן הלחצים על לבנון שכן מטרתם לשרת את האינטרס הישראלי. באותו האופן מתוארת המערכה המתקרבת על רפיח כחלק מאותו "מאמץ הפחדה". לכאורה אין מאחוריו איום של ממש על לבנון, נאמר, משום שלהערכת המקורות שדיברו עם העיתון, ישראל תתקשה לנהל שתי מלחמות רחבות היקף, האחת בלבנון והשנייה ברפיח. כמה מן הפרשנים רואים במהלכי הלחץ האחרונים הכנה לקראת ביקורו הצפוי בשבת של שר החוץ הצרפתי סטפן סג'ורנה, ובהקשר זה מזכירים בלבנון את איומי המלחמה "הוודאית" שצפויה לפרוץ נגד לבנון, איומים שסג'ורנה השמיע כבר בפברואר. מכל מקום, דוברי חיזבאללה מדגישים כי יהיו אשר יהיו הלחצים, הארגון אינו מתכוון לנתק את החזית הלבנונית מזו של עזה כל עוד המלחמה ברצועה נמשכת.

ואולם מעבר לתחרות ההצהרות ולדבקות בנוסחת ה"תגובה מול תגובה", קשה לזהות לאן חותרת האסטרטגיה של חיזבאללה, שסופג אבדות קשות במלחמת ההתשה שהוא מנהל מול ישראל. שכן לפחות עקרונית, הארגון כבר נתן לממשלת לבנון את "הרשאתו" לנהל מו"מ עם ישראל על סימון הגבול היבשתי באופן שיתחשב בנקודות השנויות במחלוקת, תוך הבנה שצבא לבנון יתפרס לאורכו של הגבול המוסכם ובכך יושלם לפחות החלק הזה בהחלטה 1701. חיזבאללה דורש גם שכל הסכם עם ישראל יכלול ערבויות בינלאומיות לביצועו, לצד התחייבויות לשיקום לבנון, ובעיקר — חידושם של חיפושי הגז והנפט לאורך החוף במקטעים שעברו לשליטת לבנון במסגרת הסכם סימון הגבול הימי. במקטעים אלו הופסקו החיפושים עם תחילת המלחמה, והארגון טוען כי לא ייתכן שישראל תוכל להמשיך בהפקת הגז משדה כריש המשיק לשדות הלבנוניים, ואילו החברות שהתחייבו לחפש גז ללבנון עצרו את פעילותן. הדרישות הללו, לצד העובדה שחיזבאללה נמנע מתקיפת מתקני הקידוח בשדה כריש או שיגור כלי טיס בלתי מאוישים אל קרבתם, כפי שעשה בעת הדיונים על הגבול הימי, יכולים להעיד על כך שהארגון מכין את קלפי המיקוח לקראת המהלכים הדיפלומטיים. אלא שאם יש כוונה כזאת היא מאוימת על ידי טקטיקת ההליכה על הסף שהוא מנהל מול ישראל, באופן שמעביר לידיה את החלטה באיזה היקף לנהל את המלחמה.

מעבר לתחרות ההצהרות ולנוסחת ה"תגובה מול תגובה", קשה לזהות לאן חיזבאללה חותר

סדרי עדיפויות

בפועל חיזבאללה כלא עצמו בתוך הנוסחה של עצמו, כשהוא מחויב לאסטרטגיה של איראן שגם היא איננה מוליכה את איראן להישגים, ומכוונת בעיקר לבלום את הרחבת חזית הלחימה. אמנם חיזבאללה רואה בעימות עם ישראל תרומה חשובה למאבק של חמאס, אבל במוצהר הוא קובע כי העימות הזה נועד להגן על ביטחונה של לבנון, וכי לולא פעל נגד ישראל ו"הרתיע אותה" היא כבר היתה פולשת ללבנון. לאמור, הארגון מייחס חשיבות ציבורית רבה מאוד לתדמיתו כתנועה לבנונית, שמניעי פעילותה לבנוניים ולא זרים. בה בעת, חיזבאללה מכיר בכך שלרעיון "אחדות הזירות", חסרות כמה רגליים. לא רק שפעילות המיליציות השיעיות בעיראק מוכתבת על פי שיקולים מדיניים שקשורים ליחסיה של איראן עם עיראק, ושל עיראק עם ארה"ב, יותר מאשר על פי ההתפתחויות בעזה; ושהחותים מצידם מנהלים סדר יום עצמאי שלא ברור עד כמה איראן מסוגלת לשלוט בו; גם השכנה סוריה, בעלת הברית של איראן ומי שיש לה חשבון ארוך עם ישראל, אינה בדיוק חברה של כבוד ב"ציר ההתנגדות".

על פי דיווחים בעיתון הלבנוני "אל־ליוואא", שחמאס הכחיש, איראן פנתה לסוריה כדי לבחון אפשרות לארח את הנהגת חמאס שמתגוררת בקטאר, אם קטאר תחליט לגרשה מתחומה. על פי העיתון, אסד דחה את הבקשה בתוקף — ואף סירב להיפגש עם חאלד משעל ואסמאעיל הנייה, והבהיר כי כל סיוע לפלסטינים ייעשה דרך איראן אבל לא ישירות מול הנהגת חמאס. עתידה של הנהגת חמאס בקטאר עדיין לא נגזר, אבל לאסד יש עמדה מאוד נחרצת. בריאיון לאתר "סקיי אל־ערביה" באוגוסט 2023, הוא אמר "אני מבקש להבהיר נקודה קטנה. כמה ממנהיגי חמאס אמרו שסוריה ביקשה מהם לעמוד לצידה. איך הם יכולים לעמוד לצד סוריה, אין להם צבא והם מונים רק כמה עשרות בסוריה... העמדה הזאת היא תערובת של בגידה וצביעות. יחסינו עם חמאס היום הם במסגרת העקרון הכללי שלפיו אנחנו ניצבים לצד כל צד פלסטיני שפועל נגד ישראל כדי להשיב את זכויותיו. זה עיקרון כללי... יחסינו עם חמאס לא יחזרו להיות כפי שהיו. לחמאס אין היום משרדים בסוריה, ומוקדם לדבר על כך [על הקמת משרד בסוריה, צ"ב]. יש לנו סדר עדיפויות, והמערכה בתוך סוריה היא בראש סדר העדיפויות שלנו".

יחסי חמאס עם אסד נותקו בשנת 2011 בתגובה על הטבח שאסד ביצע באזרחי סוריה, ורק בשנת 2022, בתיווך חיזבאללה, נפגשה הנהגת חמאס עם הנשיא הסורי. עמדתו של אסד כלפי חמאס לא השתנתה, ואם איראן וחיזבאללה קיוו לגייס את סוריה ל"ציר ההתנגדות" הם נוכחו לראות כי לאסד יש עמדות תקיפות משלו, וכי אין טעם לכפות עליו חברות ב"אחדות הזירות" ומוטב להסתפק בהיתר שהוא נותן לחיזבאללה, למשמרות המהפכה ולמיליציות שכפופות להם לפעול בסוריה, בכפוף לעיקרון, שעד כה נשמר בדרך כלל, ושלפיו גופים אלו לא יוכלו לפעול ישירות נגד ישראל ולסכן בכך את שלמות שלטונו.

לא רק היעדר שיתוף הפעולה עם אסד מסכל את רעיון אחדות הזירות. בלבנון עצמה, כך למד חיזבאללה, חמאס לא יוכל לפעול צבאית נגד ישראל. הניסיון שנעשה בחודש דצמבר להקים מיליציות חמאסיות חמושות בלבנון, תחת השם "חלוצי מבול אל־אקצא", נתקל בביקורת ציבורית סוערת ובהתנגדות פוליטית חוצת מפלגות, שגרמו לפירוקן של המיליציות הללו זמן קצר אחרי שקמו. סימן השאלה הכבד שעדיין מרחף הוא כיצד תשפיע המלחמה ברפיח על היקף תגובתו של חיזבאללה, והאם יחרוג מן המסגרת שקבע לעצמו, יחד עם איראן, באופן שעלול לגרור את ישראל ואת לבנון — ואולי את האזור כולו — למלחמה כוללת. זו דילמה מורכבת במיוחד, שבה הארגון יצטרך להחליט אם לתת לחמאס את זכות ההחלטה על פתיחת חזית רחבה בין ישראל ללבנון, דווקא אחרי שחיזבאללה כבר הפיק מן העימות עם ישראל את רוב התועלת הפוליטית בזירה הפנימית, עד שאיש אינו מדבר עוד על פירוק הארגון מנשקו — אלא רק על נסיגתו אל קו הליטני.

2024-04-26T03:06:50Z dg43tfdfdgfd