חברי קיבוץ בארי ערכו את ליל הסדר בכיכר החטופים: "החשש שמעכשיו זה יהיה ככה"

חברי קיבוץ בארי ערכו את ליל הסדר בכיכר החטופים: "החשש שמעכשיו זה יהיה ככה"

למרות שחברי הקהילה מפוזרים בכל הארץ, הוחלט לשמור על המסורת של הקיבוץ לצד לוח זיכרון לנרצחים ו-11 כיסאות ריקים לחטופים. "זה מראה כמה אנחנו מלוכדים וחשובים אחד לשני", אמרה יולי בן עמי, שאביה אוהד עדיין בשבי

April 23rd, 11AM April 23rd, 12PM

בחמש וחצי אחר הצהריים השולחנות כבר היו ערוכים בתוך האוהל הגדול שהקימו חברי קיבוץ בארי בכיכר החטופים בתל אביב. על כל צלחת הונחה ההגדה הקיבוצית שעודכנה במיוחד לליל הסדר הזה, שבהחלט נשתנה מכל הלילות. במרכז השולחן הונחו מנות הפתיחה – כבד קצוץ, חצילים וסלט. סביב אחד השולחנות המתינו 11 כיסאות ריקים, כמספר החטופים בני הקיבוץ שנמצאים עדיין בשבי חמאס. חלקם חיים, חלקם מתו בזמן ההמתנה הארוכה מדי לשחרור. בכניסה לאוהל הוצב לוח ועליו שמות מאה הנרצחים בקיבוץ ב-7 באוקטובר – מספר בלתי נתפס. עשרה אחוזים מחברי הקיבוץ.

זה היה מפגש עצוב שלא היה בו הרבה חג, אבל כולם הסכימו שזו הדרך היחידה שבה אפשר היה לציין את הערב הזה, שבדרך כלל מקושר כל כך עם מושג החירות, האביב, ההתחדשות והצמיחה. רק כאן, בכיכר שהפכה לסמל המאבק לשחרור החטופים, יכלו אנשי בארי להרגיש שהערב הזה עוד אומר משהו. מי שלא בא לכיכר, אמר אחד החברים, כנראה יושב בבית ואוכל פיתה עם זיתים.

מסביב לאוהל, שהיה מיועד רק לחברי בארי שביקשו לחגוג את האירוע באינטימיות של קהילתם, התקבצו משפחות שאין להן קשר ישיר לקיבוץ, אבל ביקשו גם הן לערוך את ליל הסדר שלהן בכיכר, מתוך הזדהות. משפחת בשן מרגבה, למשל, הביאה את כל האוכל של ליל הסדר בקופסאות פלסטיק מהבית, והתיישבה לקריאת הגדה ולארוחת החג באוויר הפתוח של הכיכר. זה היה רעיון של הבת, יובל, וההורים שיתפו פעולה. "קשה לחגוג חירות כשיש 133 חטופים", היא אומרת, "אז החלטנו לבוא לפה ולהזדהות עם קהילת בארי ומשפחות החטופים. אנחנו משלבים בין ההגדה של בארי להגדה של מטה משפחות החטופים. כמו כל עם ישראל, גם אנחנו מרגישים את החסר ורוצים להביע הזדהות".

בליל הסדר הזה השתתפו כמה אנשים שבאמת יצאו לחירות לאחרונה. אחת מהם היא אמילי הנד בת התשע, שהוחזקה יותר מחמישים ימים בשבי חמאס. לפני תחילת האירוע, אחרי שעשתה חזרה על הבמה על ריקוד השיבולים, התרוצצה אמילי עם חברותיה במעגלים ברחבי הכיכר, מתרגשת לקראת האירוע החגיגי שבו לא רק תרקוד, אלא גם תשיר "מה נשתנה". סביב אמילי התרחבו אדוות דקות של דאגה והשתאות מצד כל מי שזיהה אותה רצה שמחה, ולא יכול היה שלא לחשוב על כך שרק לפני כמה חודשים היא ביקרה בגיהינום.

"קשה לחגוג חירות כשיש 133 חטופים, אז החלטנו לבוא לפה ולהזדהות עם קהילת בארי ומשפחות החטופים"

תומס הנד, אביה של אמילי, אומר שהיא לא הצליחה להירדם ערב קודם מרוב התרגשות על כך שהיא עומדת להופיע מול כל חברי הקיבוץ, לשיר ולרקוד בליל הסדר. "היא מאוד אוהבת להופיע, אין לה בכלל פחד במה". גם הוא עצמו התרגש לקראת האירוע. "אנחנו רגילים לעשות את הסדר בחדר האוכל עם כל הקיבוץ, אז הייתי חייב לבוא גם היום. זה מאוד חשוב לי ולאמילי. להיפגש שוב למרות שאנחנו מפוזרים בכל הארץ, לראות את כולם, אנשים שלא ראיתי כמה חודשים. זה מנחם". אמילי מספרת שהמאכל האהוב עליה בליל הסדר הוא קניידלך. חברתה שקד לא זכרה שזה אחד ממאכלי החג, ועכשיו היא שמחה לבשורה. כמה דקות אחר כך הסתבר שקרתה תקלה מצערת עם הקייטרינג, ודווקא המנה תיעדר מהתפריט הערב.

אלה ויולי בן עמי, שאמם רז נחטפה ושוחררה בעסקת החטופים היחידה עד כה, אך אביהן אוהד עדיין נמצא בשבי בעזה, אמרו שבערב הזה חסרונו מורגש יותר מתמיד. "הרגשות כבדים", אמרה אלה. "בדרך כלל הוא זה שמנהל את ליל הסדר, קורא את ההגדה, דואג שכולם ישתו יין וישתכרו ויהיה כיף, ופתאום הוא לא פה", היא מספרת. "עצם הכינוס של הקיבוץ בכיכר החטופים זה דבר שהוא לא פשוט. קיבוץ שעבר טראומה כל כך גדולה שמגיע לכאן ואומר - אנחנו לא ממשיכים הלאה בלי החטופים שלנו". יולי, אחותה, הוסיפה כי "המקום הזה הוא הבית השני שלנו בתקופה האחרונה, וזה מחמם את הלב שהקהילה החליטה לעשות כאן את הסדר. זה מראה כמה אנחנו מלוכדים וחשובים אחד לשני".

"עצם הכינוס של הקיבוץ בכיכר החטופים זה דבר לא פשוט. קיבוץ שעבר טראומה כל כך גדולה שמגיע לכאן ואומר - אנחנו לא ממשיכים הלאה בלי החטופים"

האחיות מספרות שקיבלו במשך היום הרבה הודעות ותמונות ממשפחות שלא הכירו, שרצו לספר שהן משאירות כיסא ריק ליד שולחן הסדר לחטופים. מבחינתן, זו דרך טובה לשלב בין הקושי לחגוג לבין הצורך לציין את פסח בכל זאת. "החוזק של העם שלנו הוא בחגים ובשמחות שלנו", אומרת אלה, "וזה שאנשים יושבים היום סביב השולחן וחוגגים את חג החירות זה מראה שאנחנו מנצחים את האויבים שרצו שלא תהיה לנו השמחה הזאת. הפצנו ברכה לכוס חמישית להבאת החטופים הביתה, ואני רוצה להאמין שאנשים באמת ישתמשו בה ויקראו אותה".

גילי ושי דיקמן, בני הדודים של כרמל גת שנחטפה מביתה בבארי ועדיין מוחזקת בעזה, לא נולדו ולא גדלו בקיבוץ, אבל נהגו לחגוג בו את ליל הסדר מדי שנה. "זה סדר אייקוני ממש. בקיבוץ הסדר מתמקד בנושא החירות והאביב, יש הרבה שירים חקלאיים, זה חג מאוד שמח", מספרת שי. "מאז הקורונה הסדר היה בבית של כנרת ואשל, ההורים של כרמל. כנרת, שנרצחה בשבעה באוקטובר, היתה עושה סדר בסגנון ההורים שלה, שהיו חלוצים מדגניה. היא היתה עורכת שולחן ענק בבית המשפחה בבארי, הבית שעכשיו מופצץ והרוס".

"לנו כתל אביבים מוזר לראות פתאום את הקיבוץ נטוע באמצע העיר", אומר גיל, "אבל אני מקווה שלא יהיה עוד ליל סדר כזה. אי אפשר לחשוב על עוד סדר פסח בלי החטופים. אבל כשאנחנו שומעים את החדשות על המגעים לשחרור שתקועים, זה החשש הגדול שלנו, שמעכשיו זה יהיה ככה".

"אי אפשר לחשוב על עוד סדר פסח בלי החטופים. אבל כשאנחנו שומעים את החדשות, זה החשש הגדול שלנו"

את הסדר של בארי עורכת השנה נעם יצחקי. התפקיד שלה מכונה "אם הסדר", והיא עושה אותו כבר בפעם השלישית. "אם הסדר היא המנחה של הסדר, מי שמספרת את הסיפור ומעבירה את הקטעים", הסבירה.

אבל השנה זה אחרת.

"אנחנו כבר חצי שנה אחרת. שמרנו את המבנה של הסדר הקבוע והמסורתי שלנו, ושילבנו בתוכו מחוות גם בהקשר של החטופים וגם בהקשר של האובדן שהקהילה שלנו מתמודדת איתו. יש הרבה אנשים שלקחו חלק בליל הסדר והם אינם, ומצאנו דרכים לתת להם מקום. יש חברי קיבוץ שנהגו לשיר חלק מהשירים ויש לנו אותם מוקלטים מסדרים קודמים, אז נקרין את זה. יש את עמיר וייס ז"ל ששר את 'שלח נא את עמי', או את דוד קרול ז"ל ששר את 'ומשה היכה על סלע'. יש ריקוד מסורתי שבשנים האחרונות מי שהיתה מלמדת אותו זו דנה בכר ז"ל. את הריקוד ירקדו על הבמה וגם נקרין קטע משנה קודמת שבו רואים את דנה. השנה חלק מהתפקיד שלי היה גם לעשות את האיזון, התנועה הזאת בין האובדן הגדול והקריאה לשחרור החטופים מצד אחד, לבין מי שאנחנו והצורך שלנו גם בתקווה ובחיים. כך שזה גם מרגש וגם כואב וכל מערבולת הרגשות שכרוכה בחיים כרגע".

כשנשאלה אם תצליח שלא לבכות, השיבה יצחקי: "אני פסיכולוגית במקצוע שלי ואני טובה בחירום. ברגע האמת אני מקווה שאעמוד בזה. לא עשיתי את זה אף פעם. בהחלט יש פה התרגשות אחרת מבדרך כלל. מקסימום נעשה את זה בבכי. בכי זה חלק מהערב הזה, זו לא מציאות רגילה. זה חלק מהחיים שלנו עכשיו".

איך התקבלה ההחלטה לעשות את הסדר פה?

"היתה דילמה גדולה איך ניגשים לזה בכלל כשיש לנו עדיין 11 חברים חטופים. אחד החברים זרק את הרעיון של לעשות את ערב החג בכיכר, וברגע שהרעיון נזרק לאוויר זה פתר לנו את הדילמה. זה הרגיש מאוד נכון. היה קליק כזה, שזה הדבר ההגיוני לעשות".

אל האוהל הגדול הגיח אורח בלתי מתוכנן ובלתי מתואם – שר הביטחון יואב גלנט, שקפץ לרגע מהקריה לאחר שבבוקר ביקר לוחמים בעזה. הדוברת שלו הסבירה שהוא רצה להביע תמיכה והזדהות עם אנשי הקיבוץ. חלק מהמשתתפים הרימו גבה, אבל את הטון המכיל הכתיבו שניים – הח"כ לשעבר וחבר הקיבוץ חיים ילין ויו"ר הקיבוץ עמית שלוי, שקיבלו את פניו של גלנט בחיבוק. הוא בכל מקרה נשאר רק כמה דקות. שלוי אמר שאלה הם נבחרי העם, ועם זה צריך לעבוד.

ברקע נשמע קולה של אחת מחברות הקיבוץ שהתאמנה על השיר "חד גדיא" בגרסה של חווה אלברשטיין. מילות השיר שבקעו מבעד ליריעות האוהל הזכירו שזה השיר היחיד שבאמת רלוונטי השנה: "ובכל הלילות, בכל הלילות, שאלתי רק ארבע קושיות, הלילה הזה יש לי עוד שאלה, עד מתי יימשך מעגל האימה".

2024-04-23T09:11:24Z dg43tfdfdgfd