"נצח יהודה" ניצל, אבל המחנה האנטי-ישראלי בממשל האמריקאי מתחזק | אנה ברסקי
הפרסום של עמיתי ברק רביד, על כוונת מחלקת המדינה של ארה"ב להטיל סנקציות שבהחלט אפשר להגדיר כתקדימיות וכהיסטוריות על יחידה בצבא הגנה לישראל, הגדוד נצח יהודה – גרמו לסערה רבתי בישראל, שלא לומר להלם רבתי.
כשהוא ממשיך לשקוע בבוץ האוקראיני: פוטין ספג מכה שלא ציפה להבכיר אמריקאי לשעבר חושף: "יש לנו חלק בבחירת ראשי הממשלה בישראל"
אותם אנשים שלא הרימו גבה כלל כאשר האמריקאים, ובעקבותיהם גם האירופים הטילו סנקציות אישיות על שורה של מתנחלים (והיו גם כאלה שהנהנו בסיפוק "מגיע להם") הזדעזעו עד עומק נשמתם כשגילו ששיטת הסנקציות מתרחבת לכיוון לא צפוי. כיצד ייתכן שהידידה הגדולה, האח הגדול, הפרטנר האסטרטגי הראשי, פוגע ככה בליבת הקונצנזוס, בליבת המיתוס הישראלי, בצה"ל?!
מילא מתנחל כזה או אחר, נער גבעות שבטח משלם מחיר על התנהלותו המופקרת. אבל לפגוע בצה"ל? ועוד לא באופן סמלי או הצהרתי, אלא הכי מעשי שרק אפשר. הרי מחלקת המדינה התארגנה לקראת הטלת סנקציות (ודאגה לקדימון בתור הדלפה לתקשורת הישראלית), לא בתור צעד פוליטי־אידאולוגי שמצביע על התוויית מדיניות חדשה של הממשל - אלא כהפעלת חוק יבש שקיים בארה"ב לא מתמול שלשום, אלא משנת 1997.
מדובר ב"חוק היילי", על שם הסנאטור דאז פטריק היילי, הקובע כי ארה"ב לא תעניק כל סיוע ולא תקיים כל קשר עם כוח צבאי המואשם בהפרה חמורה של זכויות אדם, אלא אם מוכח כי המדינה הרלוונטית נוקטת צעדים אפקטיביים כדי להביא לדין את האחראים בכוח הצבאי המואשמים בהפרת זכויות האדם. לא כל הפרה של זכויות אדם מהווה סיבה מספקת להטלת הסנקציות על פי חוק היילי, אלא רק הפרה חמורה כמו רצח מכוון של אזרחים, עינויים, העלמת אנשים ואונס כאמצעי שגרתי.
משמעות הפעלתו האפשרית של חוק היילי כלפי יחידה בצה"ל היא לא פחות מדרמטית, שבסבירות גבוהה תוביל רק לתוצאה אחת – לסגירת היחידה. אפס שימוש בנשק אמריקאי או חלקי חילוף, אפס שיתוף פעולה עם ארה"ב בשום רמה ובשום אופן. פירוש הדבר הוא שיתוק מהיר וכמעט מוחלט.
בשונה מפרסומים רבים בתחום יחסי ישראל־ארה"ב, שחלקם נתפסים כספינים, כהגזמות או כבלוני ניסוי שסופם להתפוצץ זמן קצר אחרי שנזרקו – איש בארץ לא הטיל ספק באמינות הפרסום. יש לציין כי ברק רביד הוא עיתונאי ישראלי מהמקושרים בממשל האמריקאי, או אם תרצו, עיתונאי שהוא יותר אמריקאי מישראלי, שבעיני הממשל מהווה את הערוץ המוצלח ביותר להעברתם ולהנגשתם של מסרים אמריקאיים עבור הקהל הישראלי, ולפעמים גם עבור הבכירים הישראלים, תלוי בסיטואציה.
מקל וגזר
הפרסום על הכוונה להפעיל את "חוק היילי" נגד גדוד נצח יהודה עלה בתזמון מאוד לא מקרי: כמעט במקביל לאישור בבית הנבחרים של חבילת הסיוע הצבאי לישראל. פרסום שכזה בתזמון שכזה הוא בעיקר מסר שוושינגטון שיגרה לירושלים דרך ערוץ אפקטיבי.
למסר הזה כמה משמעויות. ברמה הפנים־אמריקאית הנשיא ביידן היה חייב את האיזון הזה. לא רק בשביל אותם הקהלים האולטרה־פרוגרסיביים שמפגינים נגד ישראל ובעד חמאס בקמפוסים של אוניברסיטאות וקולג'ים, אלא בשביל הקהלים הנרחבים הרבה יותר והצעקנים הרבה פחות שלא מרוצים מהמועמד הדמוקרטי לנשיאות, מכל התנהלותו היותר מדי פרו־ישראלית מבחינתם.
הסקרים ממשיכים להיות בעייתיים עבור ג'ו ביידן. הסכנה היא, כמובן, לא במעבר האפשרי של מצביעי המפלגה הדמוקרטית לזרועותיו של דונלד טראמפ. לא עד כדי כך. הסכנה האמיתית שעלולה להוביל לסיום הקריירה של הנשיא המכהן היא באי־התייצבותם בקלפי של המצביעים הדמוקרטים הלא־מרוצים מהמועמד שלהם. הפתרון (אחד מיני רבים) הוא אותו איזון אכזרי.
סביר להניח שנראה את השיטה הזאת מופעלת שוב ושוב בחודשים הקרובים. כל צעד של הממשל, שייתפס בעיניי הציבור האמריקאי כפרו־ישראלי, יחייב איזון פרו־פלסטיני, או אנטי־ישראלי. תקראו לזה איך שנראה לכם נכון ומדויק יותר. סיבה משמעותית נוספת נסתרת מן העין אך בהחלט קיימת, היא המשך המאמץ האמריקאי להביא להסדר אזורי שיכלול, בין היתר, את הסכם הנורמליזציה בין ישראל לערב הסעודית במחיר של הסכמה ישראלית למהלך שיוביל להקמת מדינה פלסטינית.
מהלכים רבים מתנהלים בחודשים ובשבועות האחרונים בגזרת וושינגטון־ריאד. המתקפה האיראנית הישירה על ישראל חיזקה במידה לא מעטה את ההבנה הסעודית בדבר הצורך לנצל את חלון ההזדמנויות ולהתקדם לקראת הסכם עם ארה"ב, העשוי לחזק דרמטית את ביטחונה ואת מעמדה האזורית של ריאד. המסר האמריקאי המתוזמן על ההחלטה הצפויה להיצמד ל"חוק היילי" ולהטיל סנקציות על יחידה בצה"ל נראה כמו, בין היתר, יצירת אפקט של סיר לחץ שנועד לגרום לישראל להתגמש בסוגיה הפלסטינית במסגרת מאמץ הנורמליזציה עם ערב הסעודית.
כאן חשוב לציין כי על פי כמה גורמים המעורים במתרחש, לפני כמה חודשים העביר ראש הממשלה בנימין נתניהו לאמריקאים מסר מעודד על כך שייתן את הסכמתו לכל הפרמטרים של ההסדר האזורי המתרקם. לטענת הגורמים, אז דווקא האמריקאים היו אלה שלא קנו את ההבטחות. גם מתוך הידיעה המבוססת שנתניהו מתנגד בכל נפשו לרעיון של מדינה פלסטינית עצמאית - גם מתוך הידיעה המבוססת לא פחות כי השותפים הקואליציוניים של נתניהו מתנגדים לפתרון שתי המדינות לא פחות, אם לא יותר ממנו.
מים רבים זרמו מאז בירדן. בשלב הנוכחי האמריקאים ככל הנראה מאמינים כי השילוב של מקל וגזר יעשה את העבודה, וישחרר את הפלונטר של הסוגיה הפלסטינית בדרך להסדר אזורי היסטורי. לסיפור הסנקציות, כידוע, היה המשך. בכירי הדרג המדיני והצבאי בישראל קלטו והפנימו את גודל האיום, והפעילו את כל כובד המשקל כדי להסיר את הגזירה מעל צה"ל. לפי שעה, התוצאה של המאמץ טרם ברורה, גורמים אמריקאיים מעבירים מסרים שונים ולא חד־משמעיים שלא מלמדים על הסכמתם לוותר על הפעלת "חוק היילי" נגד צה"ל.
אך גם אם מאמץ השכנוע הישראלי בסופו של דבר יצליח וגדוד נצח יהודה יינצל מרוע הגזרה, חשוב להבין כי מבחינת האמריקאים לא מדובר רק בתרגיל בחירות או רק בלחץ נקודתי על ישראל לטובת מהלך מדיני חשוב - אלא במגמה כללית שצריכה להדאיג את ההנהגה הישראלית. לא רק את נתניהו וממשלתו, אלא את כל הנהגה שתהיה פה בשנים הקרובות.
הפעלת "חוק היילי" הלא־חדש נגד צה"ל היא תסמין שמצביע על התופעה. תופעת ההתחזקות של המחנה האנטי־ישראלי לא רק בקמפוסים או ברחובות ארה"ב, אלא ובעיקר בממשל, במוקדי הכוח ובמוקדים של קבלת ההחלטות.
טראמפ לא יעזור
כדי להבין מה באמת קרה, כדאי לחזור שלושה חודשים אחורה ולקרוא מאמר שפורסם בחודש ינואר בעיתון השמאל הבריטי "הגרדיאן", המזוהה עם הקו הביקורתי הנוקשה נגד ישראל. במאמר נרחב נותן העיתון קדימון מפורט ומדויק למה שקרה בפועל בשבוע האחרון.
בכתבה עיתונאי "הגרדיאן" חושפים, לטענתם, על סמך מסמכים פנימיים של מחלקת המדינה האמריקאית, שיטות ששימשו את הממשלים בארה"ב כדי להגן על ישראל מחוקים אמריקאיים הנוגעים לזכויות אדם - וכך להמשיך לספק לה נשק על אף ההאשמות המופנות נגדה בדבר הפרה של זכויות שכאלה.
לפי הדיווח, גורמים אמריקאיים רשמיים בחנו יותר מ־12 מקרים מאז שנת 2020, שנטען כי בוצעו בהם הפרות חמורות של זכויות אדם על ידי כוחות הביטחון הישראליים – אבל עשו מאמצים כבירים כדי לאפשר ליחידות האחראיות, לכאורה, להפרות הללו להמשיך לקבל גישה לנשק אמריקאי. על פי העיתון, גורמים אמריקאיים רשמיים לשעבר אומרים כי בכך תרמו בכירים אמריקאים לתחושת החסינות שאיתה ניגשה ישראל, לכאורה, למלחמה הנוכחית שלה בעזה.
מחברי התחקיר מביאים במאמרם מסמכים פנימיים של מחלקת המדינה האמריקאית וראיונות עם אנשים הבקיאים בדיונים פנימיים רגישים. על בסיס כל אלה הם מספרים לקורא "כיצד מנגנונים מיוחדים שימשו בשנים האחרונות כדי להגן על ישראל מחוקי זכויות האדם האמריקאיים, אף שיחידות צבאיות מבעלות ברית אחרות של ארה"ב המקבלות סיוע אמריקאי, בכלל זה אוקראינה, ספגו מאחורי הקלעים סנקציות או נשאו בהשלכות כלשהן בגין הפרות של זכויות אדם".
לטענת הגרדיאן, גורמים במחלקת המדינה הצליחו לעקוף את החוק האמריקאי שנועד למנוע מצב שבו ארה"ב תהיה שותפה להפרת זכויות אדם שמבצעות יחידות של צבאות זרים. בתחקיר נטען כי שום בעלת ברית אחרת של ארה"ב אינה זוכה להסדר דומה. לא צריך להיות בעל קשרים מיוחדים במערכת העיתון הבריטי כדי להבין מהיכן שאבו מחברי התחקיר את המידע, את הפרטים, ובעיקר את המסמכים הפנימיים והסודיים של מחלקת המדינה של ארה"ב.
בשנים האחרונות הפכה מחלקת המדינה האמריקאית לחממה של דעות פרו־פלסטיניות ואנטי־ישראליות, והתופעה רק הולכת ומתרחבת. זה התחיל לא מניצחונו של ג'ו ביידן הדמוקרט, זה התחיל אפילו לפני הנשיא ברק אובמה. אך עם השנים הרוח שנושבת במחלקת המדינה נעשית יותר ויותר ביקורתית, שלא לומר עוינת כלפי ישראל.
החדשות העוד יותר לא טובות הן כי לא מדובר במינויים פוליטיים, אלא בדרג המקצועי. פקידי מחלקת המדינה מהדרג הזוטר והבינוני הם בוגרי אותן אוניברסיטאות שבוערות בימים אלה בהפגנות האנטי־ישראליות, חלקן תומכות חמאס באופן גלוי. לפני שנתיים, דייוויד פרידמן, מי ששימש כשגריר ארה"ב בישראל מטעם ממשל דונלד טראמפ, הוציא לאור ספר מרתק שבו הוא מגולל את תקופת כהונתו כשגריר.
בין היתר, פרידמן מתאר את העבודה הלא־פשוטה שלו כשגריר רפובליקני פרו־ישראלי מול הדרג המקצועי של מחלקת המדינה, שבפרוש משך לכיוון ההפוך מזה שהובילו במזרח התיכון טראמפ ואנשיו. גם עבור מזכיר המדינה הנוכחי אנתוני בלינקן, הנחשב באותם החוגים במחלקת המדינה כפרו־ישראלי, הרוח שנושבת במסדרונות משרדו היא בהרבה מקרים לעומתית ולא גבית.
גורמים ששוחחו עם הסביבה הקרובה של נתניהו בחודשים האחרונים שמעו כי הם תולים תקוות בבחירות בארה"ב. "אם טראמפ ינצח, דברים רבים ישתנו פה לטובתנו", אומרים אותם מקורבים. לטובת הכלל כדאי להם להשתחרר מהמשקפיים הוורודים ולהביט למציאות בעיניים.
גם אם בינואר 2025 ייכנס נשיא חדש לחדר הסגלגל, ההרכב של מחלקת המדינה ומחלקות נוספות בממשל האמריקאי לא צפוי להשתנות. הרוח הנושבת מהקמפוסים התנחלה חזק במסדרונות השלטון האמריקאי. למנהיגים בישראל עדיף לא לפתח תקוות שווא, אלא ללמוד להתמודד עם המציאות המשתנה, שלא לטובתנו.
2024-04-27T04:02:21Z dg43tfdfdgfd