עציר מינהלי ששוחרר מקציעות מתאר שגרה: מכות, עינויים, התעללות מינית

עציר מינהלי ששוחרר מקציעות מתאר שגרה: מכות, עינויים, התעללות מינית

במשך 192 ימים, מספר עאמר אבו הליל, פעיל חמאס, לא הותר לו להחליף את בגדיו. לפי עדותו, זה עוד היה אחד החלקים הקלים במעצרו בכלא קציעות מאז פרוץ המלחמה. "אבו גרייב", גרסת ישראל

April 26th, 06AM April 26th, 06AM

אין שום דמיון בין האיש שישב איתנו השבוע במשך שעות בחצר ביתו לזה שהופיע בסרטון המתעד את שחרורו מהכלא, ביום שני בשבוע שעבר. אז בקושי הצליח ללכת והיה מזוקן, מוזנח, חיוור וכחוש. עכשיו הוא צעיר נאה במקטורן ארגמן שמטפחת משובצת תחובה בכיסו. במשך 192 ימים אולץ להישאר באותם בגדים, אולי מכאן הידורו המוקצן עכשיו. אין גם שום דמיון בין מה שהוא מספר, בשטף אינסופי של מילים שקשה לעצרו — עוד ועוד תיאורים מזעזעים, מגובים בתאריכים, בהדגמות פיזיות ובשמות — למה שידענו על המתרחש בבתי הכלא בישראל מאז פרוץ המלחמה. מאז שוחרר הוא לא ישן בלילות, שמא ייעצר שוב. אימה תוקפת אותו גם כשהוא רואה כלב ברחוב.

עדותו של עאמר אבו הליל, פעיל חמאס מהעיירה דורא, על מה שמעוללים בכלא קציעות, מזעזעת אף יותר מהעדות שהבאנו כאן לפני כחודש מפי אסיר אחר, מונדר עמירה, על כלא עופר. עמירה כינה את בית הכלא שלו גואנטנמו; אבו הליל מכנה את שלו אבו גרייב, על שם הכלא הידוע לשמצה של משטר סדאם חוסיין בעיראק. ברשימת המועמדים לסנקציות בידי ארה"ב, חייב שב"ס להיות היעד הבא. זה כנראה המקום שבו כל יצריו הסדיסטיים של השר לביטחון פנים, איתמר בן גביר, מגיעים לפורקנם.

לביתו בדורא באנו השבוע בלוויית תחקירני "בצלם", מנאל ג'עברי ובסאל עדרה. אבו הליל, בן 30, נשוי לבושרה בת 27 ואב לתאופיק, פעוט בן שמונה חודשים שנולד בזמן שאביו היה בכלא. בשבוע שעבר הם נפגשו לראשונה. הוא עדיין מתקשה להחזיקו בידיו.

האב הוא בוגר המחלקה לתקשורת באוניברסיטת אל קודס באבו דיס, דוברה לשעבר של חברת הסלולר הפלסטינית ג'וואל ופעיל לשעבר בתא חמאס באוניברסיטת אל קודס. מאז מעצרו הראשון בשנת 2019 הוא עשה במצטבר 47 חודשים מחייו בכלא הישראלי, חלקם הגדול במעצרים מינהליים בלא משפט. גם הרשות הפלסטינית ביקשה פעם לזמנו לחקירה אך הוא לא התייצב. כמו חלק מאחיו, גם עאמר הוא פעיל חמאס, אבל לא "בכיר בחמאס", הוא אומר במילות הכלא בעברית המעטה שלו. אחיו עומאר, בן 35, חי בקטאר. אח אחר, עמרו, בן 27, חולה סרטן וכלוא כבר שבע שנים בכלא עופר על פעילותו בחמאס (קודם לכן ריצה 16 חודשים בכלא הפלסטיני). האח הקטן, עמאר, בן 23, יושב אתנו בגלימה לבנה ובכפייה, האימאם של המסגד בדורא, שמקווה בקרוב להפוך לאימאם במסגד בצפון קרוליינה לשם הוא רוצה להגר. מאז שנת 2013 לא ישבו כל האחים, עאמר, עמאר, עמרו ועומאר, יחדיו לארוחת חג. תמיד היה מישהו מאחורי סורגים.

אבו הליל מכנה את כלא קציעות אבו גרייב, על שם הכלא הידוע לשמצה של משטר סדאם חוסיין בעיראק

פעם נקרא אבו הליל לחקירה לאחר ששב"כ טלפן לאביו וזימן אותו דרכו: "למה אתה לא מתפלל במסגד בזמן האחרון?", שאל אותו סוכן השב"כ, "השקט שלך חשוד". "כשאני שקט אתם חושדים בי וכשאני לא שקט — גם", אמר אז לחוקרו. ככה הם "ישבו" עליו.

יוצא ובא בחקירות ובמעצרים עד ל–4 בדצמבר 2022. אז שוב פשטו על הבית, שוב עצרו אותו באישון ליל ושוב מעצר מינהלי בלא משפט. הפעם לארבעה חודשים, שהוארכו עוד פעמיים בעוד ארבעה חודשים כל פעם. אבו הליל אמור היה להשתחרר בנובמבר 2023. אך לאחר שפרצה המלחמה, הכלא שינה פניו מקצה לקצה. ישראל האריכה אז את מעצרם של כל אסירי חמאס שהיו אמורים להשתחרר באופן אוטומטי וגורף. גם את זה של אבו הליל.

לנשק את הדגל

ביום חמישי שלפני המלחמה עוד עבד עוזר טבח באגף חמאס. הוא חשב להכין פלאפל ל–60 העצירים שם אבל החליט לדחות את הפלאפל ליום שבת. ביום שישי הוא היה הדרשן בתפילה ודיבר על תקווה. בשבת התעורר בשש בבוקר להכין את הפלאפל. יותר לא יכינו כאן אסירים את האוכל שלהם ולא יינשאו דרשות. שעה קלה אחר כבר שודרו בטלוויזיה תמונות של טנדרים של חמאס סובבים בשדרות ומטח של רקטות נפל על אזור הכלא. "אללה הוא אכבר", בירכו האסירים בתאם. הם התחבאו מתחת למיטות מפני הרקטות. לרגע חשבו שישראל נכבשה.

את מה שקרה מאותו הרגע מספר אבו הליל ברצף, כולל תאריכים, פרטים ותיאורים. בצהריים, הוא אומר, הגיעו הסוהרים והחרימו את כל הטלוויזיות, מקלטי הרדיו והסלולריים המוברחים. למחרת בבוקר כבר לא פתחו את דלתות התאים. ב–9 באוקטובר החלו הכבילות, המכות וההתעללויות. ב–15 באוקטובר נכנסו לכלא כוחות גדולים והחרימו את כל הציוד האישי בתאים, כולל שעונים ואפילו את הטבעת שענד אבו הליל שהיתה שייכת לאביו המנוח. מאותו יום, החלו 192 הימים שבהם לא יכול היה להחליף את בגדיו. התא שהיה מיועד לחמישה אסירים הפך לתא ל–20 ואחר כך ל–15 ובאחרונה ל–10. הרוב ישנו על הרצפה.

ב–26.10 שוב פשטו כוחות גדולים של יחידת "כתר" של שב"ס, מלווים בכלבים, אחד מהם בלא רסן. הכלבים והסוהרים השתוללו והיכו והאסירים צרחו. כל הכלא נתקף פחד מהצעקות, מספר אבו הליל. הקירות התמלאו בדם של האסירים. "אתם חמאס, אתם דעאש", אמר לדבריו אחד הסוהרים, "אנסתם, רצחתם, חטפתם ועכשיו הגיע יומכם". המכות היו קשות, האסירים היו כבולים.

המכות הפכו יומיומיות. מדי פעם דרשו מהם הסוהרים לנשק את דגל ישראל, ולדקלם: "עם ישראל חי". הם גם הצטוו לקלל את הנביא מוחמד. הקריאה לתפילות בתאים נאסרה. אבו הליל אומר שהאסירים פחדו להגות כל מילה עם האות ח', שמא יחשבו הסוהרים שאמרו חמאס.

ב–29 באוקטובר הפסיקו את אספקת המים הזורמים לתאים. מים היו רק בין השעות 14:00 ל–15:30 אחר הצהריים, אבל בחדר היה רק בקבוק אחד שבו ניתן היה לאגור מים ליממה, לעשרה אסירים, כולל לשירותים שנמצאים בתוך החדר. דלתות השירותים נעקרו ממקומן במלחמה בידי הסוהרים והאסירים היו מכסים עצמם בשמיכה כשעשו את צרכיהם. הם השתדלו להתאפק במשך היממה עד שעת אספקת המים, כדי שהחדר לא יצחין. בזמן אספקת המים הקציבו חמש דקות לכל אחד מהם בשירותים. חומרי ניקוי לא היו והם ניקו את השירותים והרצפה בידיים חשופות או במעט השמפו שחולק להם. חשמל לא היה כלל. ארוחת הצהריים כללה כוסית קטנה של יוגורט, שתי נקניקיות קטנות וחצי מבושלות, ושבע פרוסות לחם. בערב קיבלו קערה קטנה של אורז. לפעמים הסוהרים זרקו את האוכל על הרצפה.

ב–29 באוקטובר אסירי התא ביקשו מגב לשטוף את הרצפה. המענה היה הזעקתה של יחידת האימים "כתר" לתא. "עכשיו תהיו כמו כלבים", פקדו עליהם הסוהרים. הם נכבלו באזיקוני פלסטיק מאחורי הגב, לנוע בלאו הכי היה מותר רק כשפלג הגוף העליון כפוף קדימה, והם נלקחו בזה אחר זה למטבח. במטבח הפשיטו אותם וציוו עליהם לשכב זה על גופו של זה, ערימה של עשרה אסירים עירומים. אבו הליל היה האחרון. ואז החלו להכותם באלות. ירקו עליהם.

בשלב מסוים הביא אחד הסוהרים גזרים והחל לתחוב אותם לפי הטבעת של אבו הליל ולאלה של עוד כמה אסירים, לא לכולם. עכשיו אבו הליל משפיל מבטו ושפעת המילים שלו מאטה לפתע. מביך אותו לספר על כך. אחר כך רכנו עליהם הכלבים ותקפו אותם. במטבח. הירשו להם ללבוש את התחתונים והחזירו אותם לתא, לשם זרקו את בגדיהם הנותרים בערימה.

האסירים צווו לשכב עירומים זה על גופו של זה, ואז החלו להכותם באלות וירקו עליהם

המיקרופון בכלא לא שקט לרגע. קללות ליחיא סינוואר, בדיקת רמקולים באמצע הלילה כדי למנוע מהם שינה; "קומו יא חזירים". חלק מהסוהרים הם דרוזים והם קיללו והתעללו בערבית. בין השאר בדקו אותם במגנומטר כשהם עירומים, כולל מכות עם המגנומטר באשכים.

ב–2 בנובמבר חל שינוי בבדיקה, עכשיו במקום "עם ישראל חי" הצטוו להכריז: "עם ישראל עם חזק". הכלבים השתינו על המזרנים הדקיקים והריח היה קשה. אסיר נכה, עותמן עאסי מסלפית, התחנן: "אני נכה". הם אמרו: "כאן אין נכים", אבל ויתרו לו על האזוק. ועדיין היום הכי קשה עוד לא הגיע.

"אנחנו ברוס לי"

5 בנובמבר. זה היה יום ראשון אחר הצהריים, הוא זוכר. הנהלת הכלא החליטה להעביר את אסירי חמאס מאגף 5 לאגף 6. אסירי התאים 10, 11 ו–12 הצטוו לצאת בידיים כבולות מאחור והילוך כפוף כרגיל. חמישה סוהרים שהוא נוקב בשמותיהם לקחו אותם למטבח. שוב הופשטו והפעם החלה סדרת בעיטות באשכים. הסוהרים היו רצים לקראתם ובועטים, רצים ובועטים. ככה הוא מספר. 25 דקות של מכות ללא הפסקה. "אנחנו ברוס לי", אמרו הסוהרים. הם טלטלו והדפו אותם כמו כדורים מפינה לפינה של החדר. אחר כך הועברו לתאיהם החדשים באגף 6.

סוהר דרוזי טען למחרת שאבו הליל התפלל עבור עזה. בערב שוב הכניסו את "כתר" לתא שלו והחלו להכות את כולם. גם את אברהים אל זיר, בן 51 מבית לחם. עינו כמעט נעקרה ממקומה מהמכות. אחר כך השכיבו את כולם והסוהרים החלו לדרוך עליהם בזה אחר זה. אבו הליל איבד את ההכרה. יומיים אחר כך שוב מכות ושוב התעלף. "זו הנכבה השנייה שלכם", אמרו הסוהרים. אחד הסוהרים היכה בראשו בקסדה. בין 15–18 בנובמבר הם הוכו שלוש פעמים ביום. ב–18 בחודש שאלו הסוהרים מי כאן חמאס ואיש לא השיב. המכות לא איחרו לבוא. אחר כך שאלו "מי כאן בסאם", ואף אחד לא ענה כי איש לא היה בסאם — ושוב הזעיקו את "כתר". הם הגיעו בערב, אבו הליל אומר שהפעם התעלף עוד לפני המכות, מרוב פחד.

אסיר נכה, עותמן עאסי מסלפית, התחנן: "אני נכה". הם אמרו: "כאן אין נכים"

באותו יום מת בכלא קציעות האסיר תאאר אבו עסב בן 38 ממחנה הפליטים בלאטה. על פי החשד הוא הוכה למוות בידי הסוהרים, לאחר שסירב להרכין את ראשו כמצווה. 19 סוהרים עוכבו לחקירה בחשד שתקפו את אבו עסב והרגו אותו במכות, ובסיומה הם שוחררו.

מדוברות שב"ס נמסר השבוע ל"הארץ": "שירות בתי הסוהר פועל בהתאם לחוק, תחת בקרה קפדנית של מבקרים רשמיים רבים. כל האסירים מוחזקים בהתאם לדין תוך הקפדה על זכויותיהם הבסיסיות ובהשגחת סגל סוהרים מקצועי ומיומן. איננו מכירים את הטענות המתוארות וככל הידוע לנו הן אינן נכונות. יחד עם זאת, עומדת לכל אסיר ועצור הזכות להלין בצינורות המקובלים וטענותיו ייבדקו. הארגון פועל בהתאם למדיניות ברורה של אפס סובלנות כלפי כל חריגה מערכי שב"ס. בנוגע לחקירת המוות של האסיר יש לפנות ליחידה הארצית לחקירת סוהרים". מעניין, אף שהטענות אינן מוכרות לשב"ס, כבר החליטו בארגון שהן שאינן נכונות.

2024-04-26T03:06:44Z dg43tfdfdgfd