תגובת ישראל נגד איראן משפיעה על הלגיטימציה לפעולה ברפיח
תגובת ישראל נגד איראן משפיעה על הלגיטימציה לפעולה ברפיח
לפי דיווחים, מצרים והרשות הפלסטינית כבר השלימו עם כיבוש העיר והחלו בהכנות לקליטת העקורים ולניהול החיים האזרחיים. אל מול אלו ישראל, כהרגלה, מוסיפה לדבוק בחידלון
April 19th, 09AM April 20th, 11AMהתקיפה הישראלית באיראן בלילה שבין חמישי ושישי, בדומה לפעולה עתידית אפשרית ברפיח, נוצרה, כנהוג, תוך כדי הליכה. כי להבדיל מן הסדר הישן בניהול מדיניות — שבו ממשלה מגדירה את האינטרסים שלה ואת האיומים עליה, ועל פיהם מעצבת את מדיניותה, שממנה נגזרת אסטרטגיית הפעולה שלה — ישראל מציגה מאז 7 באוקטובר תורה חדשה, שנתונה בתהליכי ניסוי. הצלחות עדיין לא נרשמו; לא נותר אלא להמתין.
כיבוש עזה, "התמרון הקרקעי" הגדול שהניב יותר מ–34 אלף הרוגים פלסטינים, נולד בריק מדיני ואסטרטגי, בלי תוכנית ל"יום שאחרי", ללא מתווה יציאה ותוך התנהלות מהיד אל הפה, כשהאירועים היומיומיים מחליפים את המשבצת הריקה שנושאת את הכותרת "אסטרטגיה" ומכתיבים את תוכנה. כך גם חיסולו של מפקד כוח קודס בסוריה ובלבנון, מוחמד ריזא זאהדי, שלא נשען על הבנה והכרה של התגובה האיראנית הצפויה, ושחייב את ישראל לבנות במהירות תגובה על תגובה — שגם היא אינה מעוגנת באסטרטגיה המביאה בחשבון את השלכותיה הבינלאומיות והאזוריות, ובעיקר את השלכותיה על ביטחונה של ישראל עצמה.
לכאורה, שני האירועים הללו אינם קשורים זה לזה. חיסול זאהדי הוא חלק מהדיאלוג האלים הטקטי שישראל מנהלת עם איראן שמטרתו לסכל העברת נשק מאיראן לחיזבאללה דרך סוריה. כיבוש עזה הוא תגובה אימתנית על ההתקפה המחרידה שביצע חמאס כאשר פלש לשטח ישראל, חטף אזרחים ורצח כ–1,200 מהם ביום הראשון. שני ערוצי העימות הללו התנהלו במקביל, ללא תלות ביניהם. עד שהתחוללה התפוצצות קוסמית שמתיכה את שניהם לחבילת עימות אחת שמוצאת את ישראל ללא תוכנית עבודה.
על הקשר ההדוק בין שני הערוצים יכול להעיד הדיווח מאתמול בעיתון "אל־ערבי אל־ג'דיד", שמקורותיו המצריים הוכיחו עצמם עד כה במידה רבה של אמינות. על פי מקור מצרי, ישראל כבר עדכנה את קהיר על כוונתה לכבוש את רפיח ואף החלה לתקוף שטחים פתוחים לאורך ציר פילדלפי, שבהם, על פי החשד, מצויות מנהרות חיבור בין סיני לעזה. המקור יודע לספר כי התוכנית נשענת על חלוקת רפיח ל"ארבעה רבעים ממוספרים שכיבושם יתנהל האחד אחרי השני" — כך שתושבי כל רובע ייאלצו, בהגיע תורם, להימלט לאזור חאן יונס והמוואסי. מצרים מצידה כבר השלימה כנראה עם כיבוש רפיח, והיא מזרזת את ההכנות לקליטתם של המפונים ממנה בהקמתו של עוד מחנה אוהלים בחאן יונס, בנוסף לשני המחנות שכבר הוקמו ומנוהלים על ידי הסהר האדום המצרי, אשר מסוגלים לקלוט יחד כ–11 אלף עקורים (מספר זעיר יחסית למספר הנמלטים הצפוי).
אבל פיסת המידע החשובה בדיווח הזה היא זאת שמספרת שארה"ב כבר נתנה הסכמתה לכיבוש רפיח, בתמורה לפעולה ישראלית מוגבלת נגד איראן — כנראה על פי מתווה שיוסכם בין וושינגטון לירושלים. כך נוצרה נוסחת חליפין, סחר-מכר בין נקמה באיראן לכיבוש רפיח, שאינה נסמכת על צרכים אסטרטגיים אמיתיים או על תוכנית מסודרת שצופה את סיום המלחמה, אלא מתוך צורך דחוף להכיל ולתחם את ההשלכות של פעולות בלתי מתוכננות.
הרשות ממתינה
ההנחה הרווחת היא שכיבוש המאחז הצבאי האחרון של חמאס יגיע רק אחרי החגים. אלא שבמצרים לא חוגגים את פסח, הרמדאן ועיד אל־פטר כבר מאחוריהם וקהיר כבר החלה בהכנות לכיבוש רפיח. האתר "ראי אליום" דיווח השבוע כי מצרים פרסה כוחות לאורך ציר פילדלפי בצד המצרי של הגבול, והגדירה "אזור ניטרלי" שאליו יוכלו עקורים עזתים להגיע. על פי הדיווח, האזור יוכשר לקליטה של כ–200 אלף תושבים ויותקנו בו שירותים ומרפאות וכן נקודות חלוקה למזון.
מצרים מדגישה עם זאת כי "שום פליט לא יוכל להיכנס" לשטחה מעבר לאזור הניטרלי. במקביל, באחרונה ניהל ראש המודיעין המצרי, עבאס כאמל, דיונים עם ראש המודיעין הפלסטיני מאג'ד פרג' על ההסדרים לניהול של "האזור הניטרלי" ושל מעבר רפיח בצד העזתי. ככל הידוע, הרשות, שהביעה בעבר את רצונה לנהל את מעבר רפיח וגם לארגן את החיים האזרחיים (תחילה בכל הנוגע לסיוע ההומניטרי ואחר כך גם את מכלול ההיבטים האזרחיים), החלה גם היא לבצע פעולות בשטח.
לפני כשבועיים דיווח משרד הפנים העזתי של חמאס כי המודיעין הפלסטיני שיגר לעזה צוותים שילוו את שיירות הסיוע ויבחנו את האפשרות להקים בסיס פעילות של הרשות בבית החולים "אל־קודס" בעזה. על פי אותו דיווח, שפורסם באל־ג'זירה, כוחות חמאס עצרו עשרה מאנשי המודיעין הפלסטיני וחקרו אותם על תוכניות הפעולה של הרשות, מהן עולה כי תוכניתו של פרג' מורכבת משלושה שלבים: בשלב הראשון יטפלו אנשי הרשות בחלוקת הסיוע ההומניטרי, בשלב השני יגוייסו המשפחות הגדולות ובשלב השלישי יטפלו אנשי הרשות בביטחון הפנימי ובשיטור.
הרשות הפלסטינית והנהגת פתח הכחישו אמנם את הדיווח, שכן משמעותו שהרשות אינה ממתינה לסיום המלחמה או למהלך המדיני שיקדם את פתרון שתי המדינות כדי להתחיל לפעול בעזה. שני סייגים אלה היו עד כה תנאי יסוד לנכונותה של הרשות ליטול אחריות על ניהול הרצועה. אולם אתמול, בראיון לסוכנות הידיעות הערבית, הבהיר מחמוד אל־עאלול, סגנו של עבאס בתפקידו כיו"ר פתח, כי מתנהלים דיונים בין הרשות לבין קבוצת מדינות ערביות, בהן מצרים סעודיה, איחוד האמירויות, ירדן וקטאר לתיאום פעולות שימנעו את הגירתם של תושבים עזתים למצרים.
אל־עאלול לא פירט מה הפעולות הללו אבל מדבריו עולה כי מדובר בהכשרת תנאי קיום סבירים בעזה כדי למנוע בריחה המונית. "אנחנו עם אחד ואסור לנו להשאיר את תושבי עזה במצב הזה. לצורך זה עלינו להשקיע את כל המאמצים האפשריים כדי לתמוך בקיומם של האנשים (כלומר בהישארותם בעזה, צ"ב). כי אין זה מספיק רק להתנגד להגירה, עלינו למנוע מצב שבו התושבים חיים בתנאים קשים מנשוא שיגרמו להם להגר", אמר אל־עאלול.
דברים אלה, על פניהם, מאשרים כי הרשות והנהגת פתח החליטו כנראה להגמיש את עמדתן בסוגית נטילת האחריות בעזה ולא להמתין עד שתסתיים המלחמה, שכן איום בכיבושה של רפיח מחייב פעולה דחופה. אל-עאלול מדבר על תיאום עם מדינות ערביות, אבל בינתיים לא ברור האם ממשלת ישראל, ובמיוחד ראש הממשלה בנימין נתניהו, מוכנים לשבור את חומת ההתנגדות הבצורה שהציבו נגד העברת השליטה האזרחית ברצועה לידי הרשות. עד כה לא נשמעו אמירות ברורות בסוגיה זאת גם מפיהם של השרים בני גנץ וגדי אייזנקוט, שמאז חודש דצמבר השמיעו הצהרות סותרות.
המטרה: לקנות זמן
את הדרך למימושו של התנאי היסודי השני, זה שדורש מהלך בינלאומי לקידום הפתרון המדיני שיישען על נוסחת שתי המדינות, אמור היה לסלול הדיון אתמול (חמישי) במועצת הביטחון של האו"ם שמטרתו הכרה במדינה פלסטינית וצירופה באופן מלא לאו"ם ולא רק כמשקיפה, כמעמדה היום. ההצעה, שזכתה לתמיכה של 12 מתוך 15 החברות במועצת הביטחון, נבלמה על ידי ארה"ב באמצעות וטו.
נראה שהנשיא ביידן, שיצק חיים חדשים בפתרון שתי המדינות והעלה את רמת הציפיות ליוזמה אמריקאית שתקדם את המהלך, הניח אותו בינתיים על האש האחורית. כפי שהבהירה השבוע שגרירת ארה"ב לאו"ם, לינדה תומס גרינפילד: "איננו חושבים שקבלת החלטה במועצת הביטחון תביא אותנו בהכרח למקום שבו נוכל לראות את פתרון שתי המדינות נע קדימה".
קשה שלא להתרשם מיכולת ההתפתלות הטקסטואלית של השגרירה, שמדבריה אין כמובן לדעת היכן, מתי וכיצד נוכל לראות את "תנועתו קדימה" של פתרון שתי המדינות. וושינגטון, אגב, לא הסתפקה בעמדתה הפומבית. היא פנתה למחמוד עבאס בבקשה לדחות את הדיון במועצת הביטחון, אך נענתה בשלילה. קשה לבוא בטענות לנשיא ביידן, שעיקר מעייניו היו נתונים להגבלת התגובה הישראלית נגד איראן, הנחשבת לאיום אסטרטגי שעלול לחולל מלחמה אזורית. גם האסטרטגיה של הנשיא האמריקאי כפופה להפתעות שישראל שולפת מכובעה.
המטרה של ביידן היתה לקנות עוד זמן. עכשיו כש"זמן איראן" חלף, גם "זמן רפיח" החל להצטמצם, והשאלה היא כיצד ינוצל באופן שיניח בסיס ראוי לניהול עזה במשך כיבוש רפיח ואחריו. באופן מעשי, גם אם תצליח ארה"ב לשכנע או לאלץ את ישראל להסכים לכניסת הרשות הפלסטינית לעזה, השאלה היא מה תהיה מסגרת תיאום הפעולה בין צה"ל לרשות. האם ישראל תתיר לרשות לכונן כוח שיטור חמוש שיוכל להבטיח תחילה את חלוקת מטעני הסיוע ואחר כך גם להסדיר ולנהל את תהליך החזרה לבתים של תושבי עזה, ובהמשך את מרקם החיים האזרחיים? האם ישראל תניח לרשות לנהל את מעבר רפיח בצד העזתי, כפי שמציעה מצרים?
סוגיה אחרת נוגעת למימון שיידרש להפעלתם של המנגנונים הפלסטיניים. אפשר להניח שאיחוד האמירויות ואולי גם סעודיה יסכימו לתרום את חלקן במימון הרשות, אם כי עדיין אין כל התחייבות חתומה על כך. אבל אז צפויה ישראל לדרוש שהכספים הללו יעברו דרכה ולא ישירות לרשות — תנאי שספק אם תהיה מדינה תורמת כלשהי, ערבית או מערבית, שתסכים לו. לחבילת השאלות הללו היו כבר צריכות להינתן תשובות מוסכמות ומעשיות, בהיעדרן ובהתאם לניסוי האסטרטגי החדש, השטח הוא שיכתיב את התשובות.
2024-04-19T06:41:41Z dg43tfdfdgfd