מותו של פועל הניקיון שהעז לעלות לגג ביתו

מותו של פועל הניקיון שהעז לעלות לגג ביתו

סעד אבו עלאווייה היה עובד דחק בן 32 שניסה לפרנס את אשתו ההרה ובנו הפעוט. בוקר אחד הוא עלה אל גג ביתו בזמן שכוחות של מג"ב פעלו במחנה הפליטים שבו הוא גר — וצלף ירה ממרחק של כ–200 מטרים הישר לצווארו. שלושה ימים אחר כך נולד בנו ונקרא על שמו

April 19th, 06AM April 19th, 06AM

פעוט כורע על ערימת חול שפוזרה על גג ביתו. הוא בן שנתיים וחמישה חודשים ואין לו מושג למה פוזר החול על גג הבית ועל מה הוא כורע. סבתו וסבו מליטים מבטם ממנו, המראה קשה להם. כאן נפל שלושה ימים קודם לכן אביו של הפעוט, סעד אבו עלאווייה, פועל ניקיון בן 32. נורה למוות על גג ביתו. הוא היה אב לאיאס הפעוט ובעל לאיה, בת 24 שהיתה בימי הריונה האחרונים. למחרת פיזרו בני המשפחה את החול, כדי להעלים את כתמי הדם מהגג, אבל עכשיו איאס כורע מעל לחול שדמו של אביו ספוג בו, וממולל את גרגיריו מבלי משים.

מאוורר קרוע משתלשל מהתקרה ומאיים להינתק וליפול על ראשינו, קירות טחובים ולא מטויחים, ריח רע של אוכל באוויר ואור ניאון עמום שבקושי מאיר ריהוט דל שבדלים בסלון. משפחת אבו עלאווייה גרה כאן, בבית דירות בשכונה המערבית של מחנה הפליטים נור שמס שליד טולכרם. כוחות הביטחון מרבים לפלוש בחצי השנה למחנה הזה ולמחנה טולכרם; הורסים, עוצרים והורגים.

ההורים השכולים יושבים על הספה המרופטת ופניהם קודרות. פנים קודרות שכאלו בתוך דלות שכזאת לא ראינו מזמן. פדוואה בת 63, נזמי בן 64 ופני היגון שלו אף עולים על אלו של אשתו. האם פניו הביעו יגון כזה מזמן, גם כשסעד בנו עוד היה בחיים, או שיגונו נולד עם מות בנו? קשה לדעת.

הריח באוויר

באנו לבית הזה בשבוע שעבר, שלושה ימים אחרי ההרג על הגג, והאווירה היתה קשה ומעיקה מאוד, בדיוק כמו ריח האוכל שעמד כל הזמן באוויר. האלמנה הטרייה איה לא היתה בבית: יום קודם לכן היא ילדה בניתוח קיסרי את בנה, סעד, שנקרא על שם אביו שאותו לא יראה לעולם, והיא עדיין היתה מאושפזת בבית החולים תאבת תאבת בטולכרם, שם מת בעלה. אנחנו יושבים בדירת ההורים השכולים בקומה הראשונה, משפחתו של סעד מתגוררת בקומה השנייה של הבית. שישה ילדים היו להם, סעד היה בכורם.

נכדם איאס מסתובב בבית ומוצץ ומוצץ מתוך בקבוק שאין בו כלום. הדלות בכל מקום. סעד אביו עבד בשבע השנים האחרונות במחלקת הניקיון של עיריית טולכרם. יוצא מדי בוקר בחמש מהבית וחוזר בסביבות 10, מטאטא את רחובות טול כרם. 2,500 שקלים היה שכרו החודשי, הכנסתם היחידה. הוא למד עד כיתה ח' ואז החל לעבוד בעבודות מזדמנות. הסבא מובטל זה שנים רבות וקודם היה פועל יומי לעת מצוא. ביום שישי, 5 באפריל הידרדר עולמם הקשה בלאו הכי, אל עברי תהום חדשה ונוראה עוד יותר.

סעד התעורר מוקדם למשמע רעש של כוחות שפלשו למחנה. הם מתורגלים בכך, בעיקר מאז התגברות הפלישות של צה"ל ומג"ב למחנה, שהפכו כמעט יומיומיות. כבישי האספלט שנעקרו ממקומם במחנה ובדרכים המובילות אליו מעידים על הפלישות הרבות הללו ועל ההרס שכוחות הביטחון מותירים מאחוריהם גם כאן, לא רק בעזה. ביום ביקורנו שם, כיסו ערימות עפר גם את מדרגות הכניסה לבית המשפט המחוזי בטולכרם, בניין חדש יחסית, בעקבות פעולות ההרס של הכוחות הישראליים.

למשמע הרעש מהרחוב, קם סעד ממיטתו. באותה עת השתלטו כוחות מג"ב על בית הדירות הגבוה שנשקף מגג הבית, שבו חיפשו השוטרים ומצאו את מבוקשם, צעיר מהכתיבא, גדודי ההתנגדות במחנה הלוחמני, ועצרו אותו. הבית נמצא במרחק כ–200 מטרים מביתם.

סעד, כמו הרבה תושבים במחנה, נהג לצלם את פלישות כוחות הביטחון למחנה ולהעלות את הסרטונים ברשת הטיקטוק. כך ביקש לעשות גם הפעם. מיד אחרי שקם ממיטתו עלה סעד לגג הבית כדי להשקיף ולצלם את המתרחש. רגע אחרי שסעד עלה לגג שמעו בני משפחתו קול ירי. ההורים לא העלו על דעתם שבנם הוא שנפגע, אבל מוחמד, אחיו הצעיר, בן 21, שליח רכוב על קטנוע לפרנסתו, מיהר לעלות לגג כדי לראות מה קרה.

אשתו של מוחמד הציצה מהחלון וראתה רכב ביטחון חונה ליד הבית. בשמיים טרטר כטב"מ. אשתו ההריונית של סעד, איה, נתקפה בהלה וגם היא מיהרה לעלות לגג, לראות מה קרה. ההורים שמעו את צעקות השבר שלה מהגג. אז הם הבינו שקרה אסון ומיהרו לעלות גם הם.

בני המשפחה עמדו בכניסה לגג ופחדו לצאת אליו, שמא יירו גם בהם. מוחמד הציץ החוצה וראה את רגליו של אחיו מבצבצות מאחורי הקיר. מוחמד חשב שאחיו מתחבא מהצלפים, ולכן הוא שוכב על רצפת הגג. הם חיכו עד שהשתרר שקט ואז מוחמד החל לזחול לעברו של אחיו. הוא מצא אותו בשלולית דם, שוכב על צדו ללא ניע. שכנים שהגיעו בינתיים לבית סייעו להוריד אותו מהגג, עקבות הדם עדיין נראו במדרגות ביום ביקורנו. כעבור כרבע שעה הגיע אמבולנס פלסטיני שעוכב בידי הכוחות ולקח את סעד לבית החולים תאבת תאבת, שם נקבע מותו. הכדור שפגע בו חדר לסנטרו ונעצר בגרונו, קורע את עורקיו המרכזיים.

כמה שעות קודם לכן, בארבע לפנות בוקר, התכתב מוחמד בסלולרי עם אחיו, אחרי שסיימו את ארוחת הבוקר שלפני הצום — הימים היו הימים האחרונים של חודש רמדאן וזאת היתה ההתכתבות האחרונה ביניהם לעולם. אחר כך שב האח לישון בדירת ההורים בקומה הראשונה, עד ששמע את קול הירי.

"אבא בעבודה"

שכנה, עדת ראייה לירי, שבאה לנחמם סיפרה להם למחרת שסעד שכב במשך דקות רבות על הגג ודימם אל מותו.

ממשטרת ישראל נמסר השבוע ל"הארץ": "במשך פעילות של לוחמי משמר הגבול למעצר מבוקשים בפעילות טרור במרחב טול כרם, מחבל השליך לעברם מטען נפץ. הכוחות ירו לעברו ונטרלו אותו". האבא: "סעד חי בין העבודה לבית. שום דבר לא עניין אותו חוץ מבני משפחתו ופרנסתם".

הפעוט איאס ממשיך להסתובב בבית חסר מנוחה ומדבר אל עצמו. הוא עדיין לא פגש את אחיו החדש ולא התבשר על מות אביו. סבתו וסבו סיפרו לו ש"אבא בעבודה". אף תמונה של המת לא נתלתה בבית או מחוצה לו. הסבא עולה אתנו בצעדו הכבד אל הגג, נעלי בית ורודות לרגליו, כנראה של אשתו. גידי ברזל יוצאים מגג הבטון וכמה כסאות ישנים זרוקים בצדם. בתי המחנה האפורים נשקפים ממנו; מחנה קשה, נור שמס. הנה כאן על הגג הם ראו את רגליו המבצבצות של בנם וכאן היתה שלולית דמו.

2024-04-19T03:11:30Z dg43tfdfdgfd