דרעי מסלק את עשן הסיגר מהפנים, ודבק בברית הרקובה שלו עם נתניהו

דרעי מסלק את עשן הסיגר מהפנים, ודבק בברית הרקובה שלו עם נתניהו

יו"ר ש"ס, שאחראי יותר מכל אדם אחר להישרדותו של ראש הממשלה, לא נראה כמי שמתכוון לנטוש את הספינה גם כעת ■ מסמכים מחדדים את סימני השאלה סביב הלוואת המיליונים של נתניהו, וחושפים שהיה מי שהבחין בהם מלכתחילה

March 28th, 20PM March 28th, 21PM

באחד מסופי השבוע הראשונים למלחמה ישנו בנימין נתניהו ואריה דרעי יחד בבור בקריה בתל אביב. בבוקר שבת ביקש ראש הממשלה להתייעץ עם יו"ר ש"ס. באמצע השיחה שלף סיגר עבה, הצית אותו ופלט את העשן אל חלל החדר, אל מול שומר המצוות ההמום. בכיר בממשלה שהתוודע לסצנה סיפר לחבריו שדרעי נפגע ממנה עמוקות. אבל באופן סמלי, הוא הסתפק בסילוק העשן מפניו והמשיך הלאה. בני גנץ כנראה לא היה זוכה במחילה על חוסר רגישות כזה, אבל בשביל מה שהוא מקבל מנתניהו שווה לדרעי לבלוע עלבונות.

כפי שחשף "הארץ", מאז 7 באוקטובר מנסים אנשי מפתח, ובהם הספונסר לשעבר מרטין שלאף, לשכנע את דרעי להניח על שולחנו של נתניהו אקדח בדמות דרישה להקדמת הבחירות. הציפיות שלהם נשענות על הדימוי המתעתע שדרעי מתחזק כבר עשרות שנים. אנשי שלומו משווקים אותו בהצלחה כאדם ממלכתי ושקול, שבולם מהלכים הרפתקניים וקשוב לציבור כולו. בקבינט המלחמה הוא אכן מגלה פרגמטיות יחסית, ומיישר קו עם גנץ ועם גדי איזנקוט בעניין השבת החטופים. אלא שלמעשה, הברית בינו לבין נתניהו היא שהביאה את ישראל אל עברי פי פחת. דרעי הוא שהניח לממשלת הקורונה להתפרק, כשהתנער מהערבות שנתן לקיומו של הסכם הרוטציה; בהמשך פעל במרץ כדי לקצר את ימיה של הממשלה הקודמת. "אם הרב עובדיה היה חי, ש"ס היתה חלק מממשלת השינוי, ואולי היא היתה יכולה לשרוד עד היום", העריך אדם שמכיר את המפלגה היטב.

האיש השפוי, כביכול, בממשלת הבלהות הוא בראש ובראשונה עסקן סקטוריאלי, אינטרסנט ששיתף פעולה עם ההפיכה המשטרית אף שבחדרים סגורים הסתייג ממנה, ושהתאבד על יוזמות מושחתות כמו חוק טבריה וחוק הג'ובים לרבנים. מה שהדיר שינה מעיניו בשנה האחרונה לא היה האפשרות שישראל תחדל להיות דמוקרטיה או שאויביה ינצלו את שעת הכושר כדי לתקוף אותה, אלא החשש שהקואליציה תקרוס. "בקצב הזה, הצד השני יקים ממשלה בלי הערבים", אמר בחרדה בשיחה סגורה, בימים שבהם ההפיכה הבעירה את הרחובות. השבוע עוררה בו תבהלה המחשבה שפרישתו של גדעון סער והפלונטר סביב חוק האי־גיוס יאיצו את ההתפוררות. זהו ההסבר להשתלחות שלו הערב בשופטי בג"ץ, שהורו להפסיק את הזרמת הכספים לישיבות.

עיקר דאגתו של דרעי נתון לשימון המנגנון המפרנס את המעגל הפנימי ואת מוסדות המפלגה. הוא מבין שבקונסטלציה הפוליטית הנוכחית, הוא יקבל כל מה שיבקש. ראש הממשלה יחתום על הצ'ק, והוא ימלא את הסכום. "עם נתניהו הוא לא גונב סוסים, אלא אורוות", אמר בכיר במפלגת השלטון. לעת עתה נראה שיו"ר ש"ס יטפס אל סירת ההצלה בכוחותיו האחרונים, רגע לפני שהספינה של בעל הברית תשקע סופית במצולות, אולי בעקבות פסיקת בית המשפט. אזור האסון של ישראל הוא המקלט שלו

הנאמנות של דרעי אינה נובעת רק מחישובי עלות־תועלת קרים. בבסיסו, הוא אדם חלש למדי, שמפחד מעימות עם הבייס. הוא נושא עליו צלקת עמוקה משנות ה–90, שבהן ניהל נגדו הימין הקיצוני מסע צלב אלים לאחר שש"ס אפשרה את אישורו של הסכם אוסלו א'. לשותפו לקואליציה איתמר בן גביר הוא בז בכל נימי נפשו. כמה שרים כבר שמעו ממנו שאם כף רגלו של יו"ר עוצמה יהודית תדרוך בקבינט המלחמה, הוא לא יהיה שם. לאחר שיצחק רבין נרצח ושמעון פרס הפסיד בבחירות, חבר דרעי לנתניהו והיה לבוס של ממשלתו הראשונה, התפקיד שממלא היום בן גביר. הפוליטיקאי המנוסה יותר והערמומי, ששידר שאינו מונח בכיסו של איש, הצליח לתמרן את ראש הממשלה הטירון ואף לסבך אותו בפעם הראשונה בפלילים, בפרשת בר־און־חברון.

דרעי היה באותן שנים לא רק הציר שסביבו חגו קואליציות, אלא גם נאשם בשוחד. התנהלותו אז נראית היום כבקרוב לסרט האימה שהחל עם התפוצצות פרשות נתניהו. הוא היה הראשון שניצל את כוחו הפוליטי בניסיון להיחלץ מאימת הדין, באמצעות השתלטות על התביעה הכללית ומינוי יועץ משפטי קשוב; הוא היה הראשון להפעיל מכונת רעל נגד עיתונאים, חוקרים, תובעים ושופטים. אב בית הדין שהרשיע אותו, יעקב צמח, התקשה למצוא בית כנסת שבו יוכל להתפלל.

מאז עשה התלמיד בית ספר לרבו. נתניהו התגלה כפוליטיקאי משוכלל בהרבה מדרעי, והצליח במקום שבו המודל שלו לחיקוי כשל. יו"ר ש"ס נשלח לכלא, ובשנים שלאחר הרשעתו מיצתה מערכת אכיפת החוק את הדין עם סדרה ארוכה של מושחתים. ראש הממשלה, לעומתו, ממשיך להיאחז בשלטון בזמן שמשפטו מתנהל לאיטו, ויכול להתגאות בשיתוק כמעט מוחלט של אגף החקירות במשטרה ושל התביעה הכללית. כצופה מהצד, דרעי מתפעל מכושר העמידה של נתניהו; הוא כבר מזמן היה מרים דגל לבן.

המון בלון

באביב 2015 חנו בהפרש קצר שתי מכוניות שרד ביישוב האמיד בית ינאי. צלפים ומאבטחים התמקמו מסביב לווילה מהודרת שאליה חמקו בחשאי נתניהו, שזה עתה זכה בכהונה נוספת, ויצחק הרצוג, אז ראש האופוזיציה והיום סייענו של ראש הממשלה. בעל הבית וההון, ארנון מילצ'ן, שהה אז מעבר לים, אבל דאג מראש לתקרובת עבור שני ידידיו, שביקשו לדון בכינון ממשלת אחדות. בתום הפגישה, שלא נשאה עמה בשורה, לקח איתו נתניהו את המנחה הקבועה, שתי תיבות סיגרים שהוצפנו במעטפה לבנה.

הרבה השתנה מאז. נתניהו כבר לא צריך להסתיר במעטפה גם מתנה אסורה יקרה בהרבה; די לו בשומרי הסף הנרפים שבחר. כפי שדווח באחרונה ב"הארץ", מבקר המדינה מתניהו אנגלמן מסרב לחשוף בפני הציבור פרטים על הלוואה מפוקפקת בסך שני מיליון שקל שקיבל ראש הממשלה מידידו — איש העסקים האמריקאי ספנסר פרטרידג', שהרעיף על נתניהו סיגרים וחליפות, העמיד לרשותו את המטוס הפרטי שלו ואף רכש מחצית מבית הוריו המנוחים בירושלים.

לאחר שבקשתו לגייס מפרטרידג' כסף לצורך מימון הגנתו נדחתה, הציע נתניהו להמיר את התרומה בהלוואה. המבקר הקודם יוסף שפירא נתן אישור עקרוני, היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט קבע שאין כאן ניגוד עניינים, ואנגלמן סיפק את האור הירוק הסופי. התנאים, שהכתיב למעשה עורך דינו של נתניהו מיכאל ראבילו, היו חלומיים: ההלוואה ניתנה לחמש שנים, בריבית פריים ועוד אחוז וחצי, עם אפשרות להארכה בחמש שנים נוספות. מסמכים שהגיעו לידי "הארץ" חושפים פרטים נוספים על ההלוואה. מדובר בהלוואת בלון, שבה הלווה נדרש להחזיר את סכום הקרן כולו במועד הפירעון, במקרה זה ספטמבר הקרוב, ולמעשה ספטמבר 2029. בהנחה שנתניהו כבר לא יהיה אז ראש הממשלה, לא ניתן יהיה לדעת אם אכן החזיר את הכסף. בינתיים הוא אמור לשלם רק את הריבית.

היו מי שהתריעו מראש מפני הסידור המושחת. במכתב למנדלבליט, שתוכנו נחשף כאן, כתב פרופ' יורם רבין, שהיה היועץ המשפטי למשרד המבקר: "תמוה הצורך בקבלת הלוואה למימון הליכים משפטיים מגורם פרטי או מחברים כאשר מדובר בלווה אמיד, שיש בידו לממן הלוואה ממוסד פיננסי מוכר, וכאשר על פני הדברים אין יתרון בלקיחתה מגורם פרטי או מחברים". לעורך הדין ראבילו היה הסבר מקורי לכך: "הסכם בין מרשי לבין בנק בישראל עלול ליצור מראית עין של תלות", כתב ב–2019 למשרד המבקר. רבין הוסיף כי "בניגוד למצב בו נלקחת הלוואה ממוסד פיננסי, הלוואה מחברים או מקרובים בתנאי שוק לכאורה מעוררת קושי בשל היעדר כלים לעקוב אחר סכום ההלוואה, תנאיה, העברת הכסף, שימושיו, הביטחונות שניתנו בגינה ובעיקר החזר ההלוואה".

ב–2003 פנה נתניהו למשרד המבקר וביקש רשות לגייס מחמישה תורמים, בהם פרטרידג', מיליון שקלים לצורך פירעון הלוואה מבנק וחוב לקרן שמימנה את פעילותו הפוליטית. בחוות דעת שסווגה במילים "אישי סודי" כתב אז המבקר אליעזר גולדברג מילים שהיו צריכות להדהד בראשו של אנגלמן: "לא ראוי כי שר יהיה סמוך על שולחנם של בעלי עסקים וממון. קשר אשר כזה פוגע באמון הציבור, בשלטון ובתדמיתו של השלטון בעיני הציבור". דרעי, שדאג תמיד להקיף את עצמו בבעלי הון שנשאו בהוצאותיו, יכול רק להתקנא בנתניהו, שהצליח לנרמל גם את העיוות המוסרי הזה.

בשבועות האחרונים נשמעים אנשיו של המבקר מאוכזבים. הם מתקשים להבין למה הציבור והתקשורת לא נותנים רוח גבית לבדיקת נסיבות הטבח ב–7 באוקטובר, ולמה הדלתות בצה"ל לא נפתחות לרווחה בפניהם. את המקור לאי־האמון באנגלמן יכולים הוא ועובדי משרדו למצוא בפרשת ההלוואה, שמגלמת את ההתבטלות שלו בפני השררה.

2024-03-28T19:13:12Z dg43tfdfdgfd