נתניהו קיווה שחמאס ידחה את ההצעה, וחיבל בה כשהבין שייאלץ לעמוד במילתו
נתניהו קיווה שחמאס ידחה את ההצעה, וחיבל בה כשהבין שייאלץ לעמוד במילתו
התפנית החיובית במגעים הכניסה את ראש הממשלה למצוקה, כשהבין ששחרור החטופים עלול לבוא לפני קואליציית ה-64 שלו. האופי שלו וסביבתו הקרובה גורמים לו שוב ושוב להתבזות: בעסקה, ברפיח, בהאג וכעת גם בטקס המשואות
May 05th, 06AM May 05th, 13PM"היסטריה ושיקולים פוליטיים", כינה השר בני גנץ את הודעת ראש הממשלה בנימין נתניהו (הלא הוא "הגורם המדיני") שפורסמה במשך השבת, ובה חזר ואיים ש"עם או בלי הפוגה זמנית לשחרור חטופינו", צה"ל ייכנס לרפיח ו"ישמיד את גדודי חמאס הנותרים". אחר כך, בטרם יצאה השבת, שיגר נתניהו הודעה נוספת, ובה הכחיש פרסומים שלפיהם ישראל הסכימה להפסקת הלחימה כחלק מעסקה.
גנץ קלע הפעם "בול בפוני". נתניהו הוא איש בורח מעסקה. ככל שזו קרבה, או למצער, סיכוייה גדלים, ראש ממשלת ישראל מאבד את זה. לא פעם ולא פעמיים הוא חיבל בחודשים האחרונים במגעים הרגישים לקידום עסקה. בין שבאמירות פומביות ובמסרים חשאיים, ובין שבצמצום המנדט של צוות המו"מ. כך גם בשבת הזאת: לשם מה היה צורך בהודעות הללו — לפני שחמאס בכלל מסר את תשובתו — אם לא כדי לחבל ולסכל. לא 33 הנשים, החיילות, הקשישים, הפצועים והחולים הם שלנגד עיניו, אלא 64 חברי הקואליציה שלו, ובראשם הוא: ראש ממשלת המחדל והטבח, הנאשם בפלילים, המנהיג שאיבד את אמון העם, הפוליטיקאי שרוב מכריע בציבור, ובכלל זה בימין, בז להבטחות שלו על ה"ניצחון המוחלט" שיושג, כביכול, אם נפגע בארבעת גדודי חמאס.
נתניהו סמך את ידיו על ההצעה המצרית שהיא ללא ספק מרחיקת לכת יותר מכל מה שהיה מוכן לו בעבר, אבל קיווה שחמאס ישיב בשלילה. בסוף השבוע, כשהסתמנה תפנית חיובית, הוא נקלע למצוקה וזו התבטאה במטח ההודעות. בהכירנו את סביבתו המשפחתית, הכוללת את ילד התפנוקים בחזית מיאמי, אפשר להבין את התבהלה. אם חמאס יאמר "כן", ואפילו יוסיף "אבל" כזה או אחר, לנתניהו לא תהיה ברירה אלא לקיים את מה שהסכים לו מול ארה"ב ומצרים. זה עלול לגרום לפירוק הממשלה מצד הימין הקיצוני־כהניסטי. מנגד, אם מאמצי החבלה יצליחו, סיעת המחנה הממלכתי עלולה לפרוש מהממשלה, וראשיה, שעדיין נהנים מאמון חלק גדול בציבור, יצטרפו למחאה הגוברת בקריאה לבחירות מוקדמות.
פלא שהוא היסטרי? גם שאר האופציות שלפניו אינן מבטיחות. אם העסקה לא תצא לפועל, הוא מחויב להורות לצה"ל להתחיל מהלך ברפיח. זה יקים עליו את המצרים והאמריקאים. ואם רפיח — מה ברפיח? פעולה עוצמתית, רחבה, כמו בעיר עזה ובחאן יונס, תהפוך את ישראל למוקצה סופית ואותו לנאשם בפשעי מלחמה. פעולה "דרדל'ה", תהפוך אותו לבדיחה אזורית ועולמית. ההיסטריה המפורסמת של רה"מ באה לידי ביטוי גם בהתנהלותו מול בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג, שהתובע הראשי שלו שוקל להוציא נגדו (ונגד בכירים אחרים, בממשלה ובצה"ל), צווי מעצר. במקום להתמקד בפעולה דיסקרטית בערוצים מדיניים, הוא משתלח בבית הדין, מגדף, מאיים, זאת בניגוד לעצות ולהמלצות של כל יועץ משפטי מקצועי. עד כדי כך שבית הדין נאלץ להוציא בסוף השבוע הודעה חריגה ביותר, שבה דחה את האיומים ואת ניסיונות ההפחדה.
מה גורם לנתניהו לירות לעצמו ברגל שוב ושוב, ישאל השואל. ובכן, זה קשור לעולמו הנפשי של האיש. ברירת המחדל שלו היא הפעלת כוח. כפי שהוא נהג כלפי מערכת המשפט, הפרקליטות, והיועץ המשפטי לממשלה, בטרם הגשת כתב האישום נגדו, כך הוא פועל כעת נגד פורום משפטי בינלאומי. הלחצים, ההסתה, האיומים, לא מנעו את הגשת כתב האישום נגדו. הם לא ימנעו גם את הוצאת הצווים — אם אכן זו תהיה מסקנת החקירה המתנהלת כעת. אבל הוא לא לומד, הוא לא מפיק לקחים. אופיו הקלוקל, אובדן העשתונות, הכניעה לטרלול הרעיה והבן, גוררים אותו פעם אחר פעם להתבזות, ולבזות את המדינה שאיתרע מזלה שהוא מנהיגה.
הכישלון המוחלט שיושב בלשכת רה"מ הצליח ב–211 הימים האחרונים לדרדר את ישראל מדחי אל דחי. גם בימים הללו, הוא ואשתו מתעסקים במה שחשוב באמת: טקס המשואות. מירי רגב, שרת התחבולה והחנופה שניכסה לעצמה את הטקס, הצליחה להסתכסך הפעם אפילו עם יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, מראשי השרתים והסריסים של המשפחה, שהתמנה לכל תפקידיו בזכות קרבתו לבן יאיר. גם זה לא מספיק, מתברר, כשעל הכף מונח ה־טקס, כבשת הרש של מי שבחששו (המוצדק) מזעמם של ישראלים שמאסו בו, הודיע שידיר עצמו מטקסי פרס ישראל וחידון התנ"ך. לטקס השאת המשואות, שייערך בלי קהל — מאותה סיבה מן הסתם — "הגורם המדיני" ישלח סרטון תעמולה עצמית.
2024-05-05T03:07:04Z dg43tfdfdgfd