"בלי החיוך של עופר זה לא שלם": קבוצת הרכיבה של החטוף, חזרה לדרכים בלעדיו

קבוצת "הדרדסים" אומנם חזרה לרכוב, אבל הם לא שוכחים את מי שנותר מאחור, והחיוך של עופר קלדרון שנמצא בשבי חמאס כבר 196 ימים, מלווה אותם בכל רגע. "עופר תמיד היה מחייך. הוא חזק ואופטימי, אבל אני מפחד כמה הוא יכול לסבול", אמר בכאב חבר הקבוצה אורי אראל

כל אחד מחברי קבוצת הרכיבה שבה חבר עופר קלדרון מציין דבר אחד בולט: "החיוך של עופר". התקווה שלהם שגם בסיטואציה הבלתי אפשרית שבה הוא נמצא, החיוך נשאר על פניו.

קבוצת הרכיבה "הדרדסים" מונה כ–70 רוכבים, ורוכבת יחד כבר 12 שנה. עופר קלדרון הצטרף אליה לפני שבע שנים בערך והפך לחלק אינטגרלי בה ובקבוצת המשנה של החבר'ה הדרומים, שכמותו גרו באזור הנגב הצפוני. לאט-לאט התגבשה הקבוצה למשפחה שהיא היום, ולמגוון שלה. 

"בתוך ה–70 יש לנו קבוצה של הגרעין הקשה", סיפר ניר עציון, "אבל גם זה כבר יותר מ–50 אחוז. רכבנו ביחד עשרות, אם לא מאות רכיבות, ואנחנו עושים גם המון מפגשים מחוץ לרכיבה".

כשאנחנו מדברים איתם, כל חברי הקבוצה מזכירים את החיוך של עופר. אורי אראל, שמתפקד כמעין הצלם של הקבוצה מספר: "אין רכיבה שאני לא מתעד אותה בצורה אובססיבית. כשעופר נחטף ראיתי שיש לי כ-500 תמונות רק שלו, ואין אחת שהוא לא מחייך. אנחנו עושים גם רכיבות קשות, עליות תלולות או ירידות מסוכנות. כולם במתח ויוצאים עם פנים מעוותות, אבל עופר? מחייך. כשאני חושב עליו הלב שלי קרוע לחתיכות. כמה שעופר חזק, כמה שהוא אופטימי, אני מפחד כמה הוא יכול לסבול". 

לקבוצה לקח כמה חודשים לחזור ולרכוב יחד, וגם עכשיו התחושה לא שלמה. נוית חרמש, מהמקימות של הקבוצה הסבירה: "בהתחלה לא רכבנו, לא הצלחנו להביא את עצמנו. אחר כך היה שלב של רכיבות לזכר, רכיבות למען. והאמת שגם עכשיו כשאני רוכבת, עופר בראש שלי, בכל רכיבה אני חושבת איפה הוא היה רוצה תמונה, יורדת מהאופניים ומצלמת. לפני שבועיים רכבתי בשמשית, ופתאום התחיל לרדת עלינו גשם באמצע המסלול. שני חבר'ה נכנסו לבאסה, ואני המשכתי לרכוב, עופר עלה לי לראש. יכולנו לרכב יחד, גשם זלעפות מלאים בבוץ, והוא מחייך מבסוט. אני מרגישה שאני משתגעת ולא תופסת את מה שקרה".

2024-04-18T22:13:34Z dg43tfdfdgfd