בגיל 103, נזירה דנית שהצילה שני תינוקות יהודים בשואה זכתה להוקרה מישראל

הנזירה אנה־ליסה היתה בת 22 ב-1943 כשטיפלה במסגרת הכנסייה במקס ובירטה, שני תינוקות רכים שהוריהם לא הורשו לקחת איתם כשנמלטו לשוודיה. כעבור שנתיים שבו ההורים לקחתם, וב-2010 נפגשו השניים מחדש עם הנזירה ששמרה עליהם

May 06th, 06AM May 07th, 10AM

"בשם מדינת ישראל ויד ושם אני רוצה להודות לך על שעזרת לשני תינוקות יהודים, הרחק מהוריהם, בתקופת הכיבוש הגרמני. המעשים שלך מייצגים את ההגינות והטוב הבסיסיים ביותר של האנושות – לעזור לאדם במצוקה, במיוחד לבני האדם הפגיעים ביותר – תינוקות".

מילים אלו כתב שגריר ישראל בדנמרק, דוד עקוב, במכתב ההוקרה שנמסר בחודש שעבר לנזירה דנית בת 103, אנה־ליסה בילוב יספרסן, בנוכחות שני התינוקות שהצילה בשואה, מקס ובירטה — היום כבר בני 80. "בימים קשים אלה שלאחר 7 באוקטובר, כשעולמנו מזועזע, זו קרן אור להעלות את הזיכרון של המעשה מעורר ההשראה שלך", הוסיף השגריר.

מאחורי ההכרה המאוחרת שקיבלה הנזירה הקשישה עומד איתמר וכסלר מתל אביב, ששמע לפני כמה שנים על סיפור ההצלה מפי מקס סולוביי, אחד התינוקות — בן־דודו מדרגה שנייה. מקס נולד בדנמרק באוגוסט 1943, כחודשיים לפני המבצע הדרמטי להצלת יהודי המדינה, שבמסגרתו פונו לשוודיה השכנה. מכיוון שהיה קטן מכדי להצטרף למסע עם הוריו הוא הועבר לדיאקוניה, מוסד של הכנסייה שכלל בית חולים וגן ילדים, בעיר פרדריקסברג הסמוכה לקופנהגן. הוא הוסתר שם במשך כשנה וחצי עם תינוקת יהודייה נוספת, בירטה סייבואו, שגם הוריה פונו לשוודיה. מי שטיפלה בהם במשך כל התקופה היתה האחות בילוב יספרסן, שהיתה אז בת 22. כעבור שנתיים חזרו ההורים והשיבו אותם לחיקם.

"אין ספק שרבים מן הנשים והגברים ששירתו בדיאקוניה באותן שנים סיכנו עצמם כשהסתירו אנשי מחתרת פצועים וטיפלו בהם, כשם שהצילו את שני התינוקות", אומר וכסלר. "הם טיפלו בתינוקות והגנו עליהם במסירות ותוך סיכון עצמי". בילוב יספרסן היא היחידה שעודה בחיים. "דמותה צנועה ומלאת אמפתיה. אין ספק שפעלה מתוך אהבה ותחושה עמוקה של מחוייבות, ושלא כדי לקבל פרס", הוסיף.

באתר יד ושם מתואר סיפור הצלתם של יהודי דנמרק באוקטובר 1943 כ"אחד הסיפורים המיוחדים ויוצאי הדופן בשואה". גרמניה כבשה את דנמרק באפריל 1940, אך מאחר ולפי תורת הגזע הנאצית השתייכו הדנים לגזע הארי היה הכיבוש הגרמני בעל אופי מתון יחסית ומוסדות השלטון המשיכו לפעול. מצבם של יהודי המדינה לא השתנה כמעט בשנים הראשונות, אך שינוי לרעה חל בסתיו 1943 בעקבות התגברות מבצעי המחתרת הדנית ומעשי חבלה נגד הגרמנים, תכננה גרמניה להגביל את האוטונומיה הדנית. הממשלה הדנית התפטרה במחאה, המושל הצבאי הגרמני הכריז על מצב חירום וכוחות גרמנים החלו בהכנות לגירוש 7,800 יהודי דנמרק. "השמועה על הגירוש המתוכנן עברה מפה לאוזן והיהודים הוזהרו, הועברו למקומות מסתור ולנמלי דייגים ומשם — לשוודיה. דנים רבים תרמו למבצע שאליו הצטרפה המחתרת הדנית", נכתב באתר יד ושם.

ועוד נכתב כי אמנם היו דנים שתמכו בנאצים ואף הצטרפו לוואפן אס אס, אך מבצע ההברחה זכה לתמיכה עממית". בזכות עוז רוחם של חברי המחתרת ואחרים שהשתתפו במבצע, ובזכות קרבתה של שוודיה, הועברו 7,200 יהודים ועוד כ–700 מקרוביהם הלא־יהודים לחוף מבטחים תוך שלושה שבועות. היו גם יהודים שלא הצליחו לברוח — ביניהם כאלה שלא רצו לצאת למסע או שלא היו להם קשרים מתאימים עם מי שעסקו בהעברה. 482 יהודים, בעיקר זקנים וחולים, נתפסו ונשלחו לגטו טרזין בצ'כיה.

כ–150 תינוקות יהודים, בהם מקס ובירטה, נותרו מאחור. חלקם שרדו בזכות מסתור שמצאו במוסדות שונים. הפרק הזה בהיסטוריה של השואה אינו מוכר מספיק וטרם נחקר לעומקו. "הורים רבים התקשו לדבר על הפרידה הכואבת מהתינוקות שלהם", נכתב בעיתון הדני Extre Bladet, בכתבה מ–2022 על הפרשה.

בשנים האחרונות ביצע וכסלר תחקיר מעמיק על הצלתם של שני התינוקות. לצורך כך חבר לחנה פויגל, חוקרת יהודי דנמרק. במחקר הארכיוני שביצעו אותרה עדות שמסרה הנזירה למוזיאון הדני לסיעוד, ב–2016. "במחלקת הילדים היו לנו שני ילדים יהודים. הם באו כתינוקות. הוריהם נסעו לשוודיה והם היו קטנים מדי, כך ששמרנו עליהם בזמן הכיבוש", העידה. "הם היו ילדים בריאים".

אידה סייבואו, אמה של בירטה, העידה בריאיון לקרן "שואה" של סטיבן שפילברג ב–1996 כי כמה שבועות אחרי לידת בתה השנייה, הבינה כי עליה להימלט עם בעלה ובתם הבכורה, שהיתה כבת שנתיים. איש המחתרת שאירגן את בריחתם, אמר לה: "יש לי אפשרות להעביר אתכם לשוודיה, אבל לא נוכל להעביר אתכם עם תינוקת שרק נולדה, כי היא עלולה לסכן את כולם. אם תבכה היא תסכן את כל מי שנמצאים על הסירה". מי שנרתמה לעזרתה היתה חברה נוצריה, הארייט פדרסן, שיצרה קשר עם כומר מקומי, שאירגן את מקום המסתור לבירטה.

"אני לא מבין. הילדה הזאת לא נראית לי חולה. בדקתי אותה מכל כיוון והיא נראית לי בריאה", כך אמר תחילה הרופא במוסד הכנסייתי שבדק אותה. "אבל צריך", השיבה לו פדרסן, ובתגובה הוא חיבק אותה והסכים לרשום את התינוקת ל"טיפול" אף שלא היתה חולה.

בארכיון העירוני של פרדריקסברג שמורים כרטיסי האשפוז של התינוקות. בכרטיס של בירטה נכתב שהיא סובלת, כביכול, מפטריה ומדלקת מעיים. בכרטיס מצוין כי שהתה שם 619 ימים ושוחררה ביוני 1945. "ילדה נחמדה ומקסימה, משוחררת כיוון שהוריה שבו משוודיה, לאחר שרדיפת היהודים באה לקצה עם סיום המלחמה", נכתב. מכרטיסו של מקס עולה כי היה מאושפז שם בשל "זיהום באוזן/בגרון". הוא שהה שם 646 ימים. "אני לא זוכרת שממש פחדנו, אבל היו לילות בהם יכולתי לשמוע את הצעדים של מגפי הגרמנים ברחוב", סיפרה בילוב יספרסן.

וכסלר העביר את כל החומר ליד ושם בתקווה שיכירו בנזירה כחסידת אומות עולם. "ועדת חסידי אומות עולם של יד ושם לא הכירה בה כחסידת אומות עולם, אך מצאה לנכון להעביר לה מכתב הערכה", נמסר לאחרונה ל"הארץ". "התברר שיד ושם לא יכול להכיר בה כחסידת אומות העולם משום שפעלה במסגרת הדיאקוניה, ולמעשה אפשר לומר שביצעה את המוטל עליה — אם כי אין ספק שעשתה הרבה מעבר לנדרש ממנה", אמר וכסלר. התינוקות והנזירה נפגשו מחדש ב–2010, לאחר שבירטה ביקשה לברר אם מישהו מבין העובדים במוסד בו הסתתרה עודו בחיים. מאז הם שומרים על קשר.

2024-05-06T05:11:19Z dg43tfdfdgfd