120 מסמכים מגרמניה הנאצית משרטטים את ההקצנה בדרך לפתרון הסופי

120 מסמכים מגרמניה הנאצית משרטטים את ההקצנה בדרך לפתרון הסופי

מהמצביע למפלגה הנאצית שהתנגד לאפליה והמטופלים הגרמנים שתמכו ברופאה יהודייה, עד למורה שביקש לפטר את מתחריו היהודים. ספר חדש שמאגד דו"חות, מכתבים וחוקים, מראה כיצד נהגה החברה הגרמנית עם עליית הנאצים לשלטון

May 05th, 18PM May 05th, 18PM

הכותרת בשבועון היהודי־גרמני "ביטאון האגודה המרכזית: עלון לגרמניות וליהדות" זעקה: "אימה בגֶרספֶלד". היה זה ב-9 בפברואר 1933, ימים מעטים אחרי עליית הנאצים לשלטון בגרמניה. "במהלך השבוע האחרון נופצו בגרספלד שמשות החלונות בבתיהן של משפחות יהודיות אחדות", נכתב בדיווח, "כמו כן נדקר ונפצע פציעה חמורה למדי סוחר יהודי... העבריינים ברחו, אולם הם הותירו מאחוריהם כובע וכפפות, כך שיש לשער שזהותם תיוודע".

אחר כך דווח על "מעשי אלימות חריפים יותר" שנעשו בעיר חמישה ימים לפני כן, כש"המון משולהב צעד אל קדמת ביתו של הסוחר הנושא את השם בכרך… שלושה נציונל־סוציאליסטים פרצו בכוח הזרוע אל תוך הבית, ופצעו במכות ובבעיטות את הסוחר בכרך… פציעתו היתה כה קשה שהוא התמוטט ונזקק לעזרה רפואית. ההתקפה הברוטלית אינה מובנת מכל וכל, שכן הסוחר בכרך מעולם לא התבלט בזירה הפוליטית, והוא נהנה מאהדה כללית".

בקריאה בדיעבד בולטת תמימות הדיווח, שמתבטאת בציפייה שהעבריינים ייתפסו ובפליאה על תקיפתו של יהודי בגרמניה הנאצית. בה בעת, הכתבה היא שיעור מרתק בהידרדרות החיים היהודיים בגרמניה מעליית הנאצים לשלטון ועד לשואה. תרגומה לעברית מופיע כעת בכרך הראשון של הספר החדש "מדיניות הרדיפות וחיי היהודים בגרמניה הנאצית: מבחר תעודות, 1933–1945", שעתיד לצאת לאור בשבועות הקרובים מטעם המכון הבינלאומי לחקר השואה של יד ושם. זה אוסף התעודות המקיף הראשון שיוצא לאור בעברית בעשורים האחרונים, והוא עוסק בתולדות היהודים בגרמניה הנאצית. הספר הנוכחי הוא הראשון מבין ארבעה שייצאו לאור בשנים הקרובות ויכסו את כל שנות השלטון הנאצי.

"האם התעודות, ובדומה להן כל אחד מהאירועים האחרים המתועדים בכרך זה, מייצגים את התקופה הסוערת שבה התרחשו?"

בספר מוצגות 122 תעודות היסטוריות, ובהן דו"חות, הנחיות, מכתבים וחוקים – לכאורה מסמכים יבשים למדי. אך דווקא המגוון ה"משעמם", לכאורה, מספק הצצה מרתקת להתפתחות ההיסטורית שהוא מגולל. "מה אפשר ללמוד על הדינמיקה של הדרת היהודים מהחברה הגרמנית בעקבות עליית המשטר הנאצי לשלטון בגרמניה מכל אחת מההתרחשויות הללו?" כותב פרופ' גיא מירון, עורך המהדורה העברית של הספר. "האם הן, ובדומה להן כל אחד מהאירועים האחרים המתועדים בכרך זה, מייצגים את התקופה הסוערת שבה התרחשו?" הוא תוהה.

התשובה מורכבת. לצד המקורות שמנכיחים את התגבשותה ואת מימושה של המדיניות האנטי־יהודית "מלמעלה למטה", כלומר מדיניות שמכוונת בידי השלטון המרכזי של גרמניה הנאצית, המקורות מציגים גם מגוון רחב של גופים ויחידים – בשלטון המקומי, בכנסיות ובחברה האזרחית – שהתערבו, נקטו עמדה בתהליכים האלה ותרמו לעיצובם. התעודות נוגעות גם לכל מיני יוזמות "מלמטה", לעיתים מתוך אינטרס אישי – להעמיק את הפגיעה הכלכלית ביהודים או דווקא במחאה נגד מדיניות המשטר ומתוך גילויי סולידריות עם היהודים. המקורות מציעים "בסיס לדיון עשיר בשאלות יסוד הנוגעות להתנהלותה המורכבת של חברה אזרחית", כותב מירון, ראש המרכז לחקר יהודי גרמניה בתקופת השואה ביד ושם ומשנה לנשיא באוניברסיטה הפתוחה.

אחד המסמכים הללו נכתבו ב-10 במרץ 1933, אז תיעד ביומנו ד"ר ולטר גיסלינג, ממנהלי האגודה המרכזית להגנה מפני אנטישמיות, את תוצאותיה של הסתה, וכיצד היתרגמה ממילים למעשים. "ליל זוועות מאחורינו. אך בעצם קרה מה שהיה צפוי שיקרה", כתב על אירועי הלילה במינכן. "מי ששמע את נאומי ההסתה משולחי הרסן שנישאו אמש, מזועזע אמנם אבל לא מופתע", פתח. "ה'מנהיגים' הללו שפכו בלי היסוס שמן על המדורה. הם נושאים באשמה לכל הפשעים המזעזעים שנעשו הלילה", הוסיף. "זה נורא, אבל איכשהו כבר רגילים לכך, בעיקר מי שעבר בברלין את השבוע שאחרי שריפת הרייכסטג. אבל ההסתערות של פושעים צמאי דם על דירות אזרחים שוחרי שלום וא־פוליטיים, הוצאת אנשים מבתיהם, התעללות בהם, וזה שאין בעולם דבר קדוש לדידן של הכנופיות האלה – כדבר הזה לא היה עד היום בגרמניה… מהיום אני יודע מהו פוגרום", סיכם.

בסוף אותו חודש כתב אדם שהזדהה כד"ר אקרמן, מורה פרטי שהכין תלמידים לבחינות הבגרות, מכתב תלונה. המכתב הגיע לידי המפלגה הנאצית במינכן ומשם הועבר לארגון "ברית המורים הנאצים". "לטובת מורים פרטיים גרמנים חסרי משרה כה רבים, אבקש לשקול בכל מקום שבו הדבר אפשרי חרם על כל המורים הפרטיים היהודים במינכן", כתב. בהמשך דבריו סיפק מידע "מפליל" על מורים פרטיים יהודים, ובהם ד"ר זאבל, שלדבריו ניהלה כמה בתי ספר למסחר ונהנתה מהכנסות גבוהות שאפשרו לה לקנות כמה בתים. "אני מיידע את הוועדה בחפץ לב בדבר, ומבקש להואיל ולשמור בסוד את מסירתו", סיכם את מכתבו. "בברכת המפלגה, ד"ר למשפטים ולפילוסופיה אקרמן, בעל דיפלומת מורה למסחר ונכון לעכשיו מורה פרטי מכין לבגרות".

לואיזה רופרכט, בעלת דוכן ירקות בעיר ברסלאו, שלחה ב-17 ביוני 1933 פנייה דומה אל מפקד המשטרה המקומית. "כבר עשרות שנים שאני מאיישת את העסק הקטנטן הזה... בוודאי ידוע שאנחנו הסוחרים הזעירים ביותר איננו מתפרנסם בקלות... ומשכרנו אנחנו מוכרחים לשלם גם את כל ההוצאות והמיסים…", פתחה, "זה כמה שבועות נעמדת בדיוק מולי על הכביש עגלת יד עם אותם פריטים שבהם גם אני סוחרת, ירקות ופירות, אולם ההבדל בינינו הוא שאני מציעה לממכר תוצרת גרמנית ואילו רוכל זה מוכר רק תוצרת זרה. הסוחר הוא איש יהודי צעיר", הוסיפה. "אין שמץ של צורך בכך שדווקא רוכל יהודי, שגזעו זר, יצמצם עוד יותר לנו הגרמנים, בסביבה שלנו, את אפשרויות הפרנסה המעטות שנותרו לנו. רוכלת מזון זקנה וכנה מבקשת לפיכך סיוע מהאדון כדי שהרוכל היהודי שנמצא בדיוק לפני החנות שלי יסתלק ממקומו… אדוני מפקד המשטרה, עזור נא לאישה ענייה להיפטר מן התחרות היהודית הלא רצויה", סיכמה. היא חתמה בכינוי "סוחרת גרמניה זקנה וחרוצה".

אנשים קטנים ובלתי מזיקים

ואולם, באוסף התעודות יש גם קולות אחרים, של גרמנים מן השורה, אנשים פרטיים וארגונים, שמוחים – כל עוד היה אפשר – נגד רדיפת היהודים. ב-8 באפריל 1933, למשל, התלונן ד"ר אלואיס וורם, תיאולוג קתולי ממינכן, ששום עיתון קתולי לא נקט עמדה נגד רדיפות היהודים. תשובתו של הקרדינל מיכאל פון פאולהבר ממינכן, מדברת בעד עצמה. "התנהלות זו נגד היהודים היא בלתי נוצרית עד כדי כך שכל נוצרי, לא רק כומר, אמור לקרוא תיגר עליה", כתב. הוא הוסיף כי "מכל מיני צדדים מגיעה אליי השאילתא מדוע אין הכנסייה עושה מאום נגד רדיפת היהודים. תמהני על כך. שכן בעניין ההסתה נגד קתולים או נגד הבישוף איש לא שואל מה אפשר לעשות נגד הסתה זו".

"שום 'ארי' אינו רשאי להזדקק לשירותיהם או לקנות מהם. ממה אמורים אם כן האנשים להתקיים? גם להגר אין מתירים להם, אז מה אמור לקרות איתם?"

ב-3 במאי שיגר א' מילר, תושב בון, מכתב מחאה אל ראש ממשלת פרוסיה, הרמן גרינג, מבכירי המשטר הנאצי, נגד רדיפת היהודים הגרמנים. "הנני ארי בכל רמ"ח איברי, גם בחרתי במפלגה הנציונל־סוציאליסטית", הצטדק בפתח המכתב, "אבל עם פתרון שאלת היהודים אינני יכול לומר שאני מסכים. שום שאלת יהודים אינה ידועה לאמיתו של דבר ל'עם', רק לרשויות, והן נושאות אותה, למרבה הצער, אל תוך העם", כתב. אחר כך פירט על דחיקתם של היהודים בחסות המשטר, וביקש לחדול מכך. "שום 'ארי' אינו רשאי להזדקק לשירותיהם או לקנות מהם. ממה אמורים אם כן האנשים להתקיים? גם להגר אין מתירים להם, לפחות לא לקחת איתם את רכושם, אז מה אמור לקרות איתם?" תהה, "מצב העניינים הזה אינו מכבד את העם הגרמני... אם יהודים מעדו, אז יש להעניש אותם, אבל רוב היהודים בגרמניה הם הרי אנשים קטנים ובלתי מזיקים מכל וכל, שאולי איננו בוחרים אותם כחברינו ובשביל התרועעות אישית, אולם הם לא עשו שום רעה מעבר לכך שהם פשוט יהודים".

מגוון זה עולה בקנה אחד עם גישת המחקר הרווחת כיום, שלפיה החלטת ההנהגה הגרמנית לרצוח את היהודים לא נשענה על תוכנית מגירה שהתקבלה בשלב מוקדם ושורטטה בקו ישר – אלא שהדרך לרצח היהודים היתה פתלתלה. "אכן התחוללה הקצנה במדיניות האנטישמית, אך תוך כדי השלטת המדיניות החדשה בפועל צצו דחיות ומכשולים בירוקרטיים", נכתב בספר, "גם שיקולי מדיניות חוץ ושיקולים חברתיים עיכבו ומיתנו תוכניות שהוכרז עליהן בהחלטיות".

גישה זו אינה תואמת את הסברה שלפיה האנטישמיות בגרמניה באותם ימים היתה כה ממאירה, עד שהובילה מלכתחילה לאושוויץ. זאת, על אף עליית המדרגה באפליית היהודים חודשים אחדים לאחר שתפסו הנאצים את השלטון, הרבה מעבר למה שאפיין את המדיניות האנטי־יהודית בארצות אחרות. "איש מן הפקידים לא העלה על דעתו ב-1933 אילו צעדים יינקטו ב-1938 ואיש מהם לא צפה ב-1938 מה יהיו פני הדברים ב-1942", כתב ההיסטוריון ראול הילברג בציטוט המופיע בספר.

חברת הרייך למען היהודים

ב-25 באוגוסט 1933 כתב ביומנו ראש העיר המבורג, קרל וינסנט קרוגמן, על פנייה יוצאת דופן שקיבל והגדיר "מעניינת מאוד". סוחר גרמני בשם אמיל הלפריך סיפר לו כי היהודי מקס מוריץ ורבורג תוהה "אם אם אין אולי אפשרות להגיע להסכם כלשהו עם מפלגת הפועלים הנציונל־סוציאליסטית הגרמנית". לפי הדיווח, "הוא מבין לחלוטין שהיהודים אינם יכולים לעבוד יותר באדמיניסטרציה, וגם אינם יכולים לנהל במפעלים הגדולים, אולם הרי יש להותיר להם זכויות כלשהן". ביומן מצטט ראש העיר את הפנייה שהועברה אליו: "אם זה יימשך כך, יגוועו כאן בגרמניה כל היהודים כולם ברעב", ומסכם: "אדון הלפריך חשב שצריך בהחלט לנסות לארגן שיחת הבהרה עם נציונל־סוציאליסטים מובילים. הוא סבור שהיהודים מוכנים כעת לכל ויתור".

"הפציינטים באו והם הופיעו כשבידיהם פרחים ותשורות קטנות. 'אנחנו רוצים להראות לך מה דעתנו על המדיניות הזאת'"

מסמך חריג נוסף מתוארך ל-7 בספטמבר 1935, אז דרשה רכבת הרייך הגרמני מלשכותיה לפעול נגד קביעת שלטים אנטי־יהודיים בתחומי חברת הרכבת. "אין להרשות בתחומי רכבת הרייך שלטים נושאי הכיתוב 'יהודים אינם רצויים' או בעלי תוכן דומה, שמכוונים נגד שימוש יהודים באמצעי התחבורה הציבוריים. אם לשכות המפלגה הנציונל־סוציאליסטית דורשות קביעת שלטים כאלה ומאיימות בנקיטת צעדים אם הדרישה לא תמולא, אנו מבקשים לפעול לביטול הדרישה... תוך אזכור חובת ההסעה החוקית של רכבת הרייך וצו האדון שר התחבורה של הרייך ושל פרוסיה, ולהימנע מכל אפליה מצד העוסקים במתן שירות לנוסעים".

תיעוד מפתיע אחר כתבה רופאה יהודייה בשם ד"ר הנרייטה נכלס־מגנוס, שתיארה ב-1940 תמיכה שקיבלה מגרמנים לא־יהודים בזמן החרם האנטי־יהודי ב-1 באפריל 1933, אז ניסו הנאצים לחסום את הגישה לקליניקה שלה בהמבורג. "הפציינטים באו והם הופיעו כשבידיהם פרחים ותשורות קטנות. 'אנחנו רוצים להראות לך מה דעתנו על המדיניות הזאת'", תיארה. אחד מהם אמר לה: "אני לא חולה, דוקטור, אני בא בשביל לראות מה שלומך". מטופלת אחרת נתנה לה שמיכה שסרגה עבורה. "פריט קטן בעבודת יד, כדי להפגין אהדה", כתבה הרופאה.

לצד אלה, בספר מופיעות גם תעודות כגון אישור מטעם איגוד הרשויות המקומיות הגרמני, המאפשר לעיר פרויסיש פרידלנד להדיר יהודים ממתקני רחצה ציבוריים; התפטרות הוועד המנהל של אגודת הרופאים בהמבורג בגלל שינוי אנטי־יהודי בתקנון; תלונת איגוד הקהילות של מחוז שלזיה עילית למשרד החוץ נגד אפליית יהודים; הפסקת ההליכים המשפטיים בתיק רצח רופא שיניים יהודי, מטעם משרד המשפטים; תיעוד ביומנו של ראש עיריית המבורג של בקשת ארגונים יהודיים לקיים משא ומתן עם המפלגה הנאצית; ביקורת מטעם משרד הכלכלה של הרייך על הדרת סוחרים יהודים מירידים ומשווקים; ותלונה של הסוחר היהודי לואיס סקלבסקי לפני שר הכלכלה של הרייך על הדרתו מהשוק הברלינאי השבועי.

"מעבר לדיון בסוגיית שאלת היהודים בגרמניה, יש בתעודות האלה דיון מאוד עמוק בהתמודדות של חברה אזרחית עם טוטליטריות בכלל. בעיניי זה מאוד מאוד חשוב", אמר פרופ' מירון בשיחה עם "הארץ". "אני חושב שיש חשיבות חינוכית, ציבורית ואפילו פוליטית לכך שהוצאנו לאור את התעודות האלה בשפה העברית".

2024-05-05T15:39:22Z dg43tfdfdgfd