בשורה אדירה למילואימניקים: הנחות ענק ברכישת דירה או קרקע

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות, אורית סטרוק, מהציונות הדתית פרסמה היום (שישי) פוסט ארוך בחשבון הפייסבוק שלה, בו הזכיר את הרצח הנורא מלפני 45 שנה בבית הדסה. "את תפילת קבלת השבת, וערבית של ליל שבת קודש, נתפלל הערב, כמיטב המסורת החברונית, ברוב עם מול בית הדסה, במקום בו נרצחו, לפני 45 שנה, ששה מטובי בחורינו, כשהגיעו בשירה וריקודים לחזק את הנשים שהיו נצורות אז בבית הדסה".

על אותו פיגוע סיפרה סטרוק כהקדמה לבשורה החבויה בפוסט שכתבה. המשיכה סטרוק: "מיד לאחר הפיגוע הנורא ההוא, שנועד להביא לבריחתן או סילוקן של המשפחות היהודיות המעטות שחיו אז בחברון, החליטה ממשלת ישראל החלטה היסטורית, לפיה יהודים יכולים לחיות בחברון כבכל מקום בארץ ישראל. מאחורי החלטת הממשלה ההיא, שכונתה באותם ימים "תגובה ציונית הולמת", עמד העקרון המוביל של הציונות לאורך כל שנותיה, לאמור: בכל מקום בו ינסו לעקור אותנו – שם דווקא נעמיק שורשים, ובכל מקום בו ינסו לכבות את האור שלנו – שם דווקא נבנה וניישב ונדליק עוד ועוד אורות רבים, על גבי ההחלטה הזו נבנה והתפתח לאורך 45 שנה, הישוב היהודי בחברון".

עוד כתבה סטרוק: "יש האומרים: גבורתן של נשות בית הדסה – היא שפרצה את הדרך והביאה לבניינה המחודש של חברון. אי אפשר לחלוק עליהם: גבורתן של נשים שחיו לאורך שנה שלמה עם ילדיהן בלב עיר ערבית, בבית שלא היו בו תנאי מחיה מינימאליים, מנותקות מהבעלים-האבות, מתמודדות לבד עם אלף ואחת בעיות – גבורה זו, מסירות-נפש זו, היא שהביאה בסופו של דבר את הממשלה לקבל את אותה החלטה היסטורית. ועם זאת, להחלטת ממשלת ישראל, הנציגה הרשמית הבלעדית של העם, יש ערך עצום בפני עצמה, לא רק בהיבט המעשי, התיישבותי, בטחוני, תקציבי, ואפילו משפטי (כמנהלת המחלקה המשפטית בחברון נוכחתי שוב ושוב עד כמה שימשה החלטה זו בסיס לכל החלטות בתי המשפט השונים לאורך שנים), אלא קודם כל בהיבט העקרוני של עצם הבעת רצון העם כולו, באמצעות ממשלתו הנבחרת, לשוב ולהיבנות בעיר האבות ולהחזיר לה את מעמדה כעיר הבנים".

ואז הגיעה סטרוק לבשורה הגדולה: "...ביום ראשון הקרוב נצביע כולנו, בישיבת הממשלה, על החלטה שזכיתי להיות שותפה לקידומה, החלטה המשלבת בין החובה להכיר תודה לחיילי המילואים שלנו, שעזבו הכל מאחור והתגייסו לתקופות ארוכות של לחימה למען בטחוננו, ובין הצורך והחובה הקדושה ליישב את הארץ שלנו על כל מרחביה, בדגש על הגליל והנגב, הן בערים והן בישובים הכפריים, באוכלוסייה שהיא בעצם הטובה ביותר – באותם חיילי מילואים ומשפחותיהם הנפלאות. בין שפע ההטבות שינתנו לחיילי המילואים, כלולות גם הטבות נרחבות בתחום הדיור: קדימות לחיילי מילואים ברכישת דירות בהנחה בערים (35% באזורי ביקוש, 50% באזורי עדיפות לאומית), ובקרקעות לבניה עצמית (בין 50-60%), ובהנחות משמעותיות יותר, בישובים הכפריים".

"ברגעים אלה אני מוצאת את עצמי קוראת בהתרגשות, סעיף אחר סעיף, את הנוסח הסופי של החלטת הממשלה, ואומרת לעצמי: קם הדבר ונהיה! מאמץ גדול של חודשים רבים של עבודה, עם ראשי ערים ומועצות שהתגייסו לענין ואף הוציאו מכתב משותף, ועם שותפי לשלחן הממשלה: שר האוצר, שר הבטחון, שר השיכון, וכמובן השר עמיחי שיקלי שדוחף את הנושא יחד אתי כבר חודשים רבים – מגיע בשבוע הקרוב לקו הגמר שלו: תחילה בהצבעה ממשלה, וימים ספורים לאחר מכן בהצבעה במועצת רמ"י", הוסיפה.

לסיום, כתבה סטרוק: "עתה, לאחר שהממשלה תקבל את החלטתה, לא נותר אלא לקוות שהמתיישבים גם הם יגיעו. כפי שכבר הסברתי: בלעדיהם, לא תהיה התיישבות. לדרוש מהם ודאי אי אפשר: אנשים ומשפחות נפלאות שכבר השקיעו כל כך הרבה למען המדינה – כיצד ניתן לדרוש מהם יותר? אבל לקרוא להם ודאי נכון וכדאי. להסביר את החשיבות האסטרטגית בישוב האזורים האלה – ודאי ראוי. ובעצם, אפשר גם לסמוך עליהם שהם אכן יבואו: מי שבוחר להגיע למקום בו מדינת ישראל צריכה אותו כחייל, גדולים הסיכויים שגם יגיע למקום בו מדינת ישראל זקוקה לו כאזרח, כמתיישב.

וכמובן, אפשר גם להבטיח להם, ולא רק מגרשים או הנחות. אפשר להבטיח להם שהם יהיו שותפים בעיצוב ההיסטוריה של מדינת ישראל. כפי שאמרתי רק השבוע בועידת ההתיישבות בעפרה: ההתיישבות היא הדרך להשפיע על ההיסטוריה. כל מי שיבחר היום לבוא ולהתיישב במקומות האסטרטגיים: בגליל, בנגב, ביהודה ושומרון – יהיה שותף להיסטוריה, שותף לאתגר הציוני הראשון במעלה היום, ואלה יהיו הפירות המתוקים ביותר של בחירתו ומעשיו".

2025-05-09T14:28:06Z