תרגיל מהסרטים: סינוואר חיכה לסוף כדי לטרוף את הקלפים | בן כספית

סינוואר עשה לנו אתמול תרגיל מהסרטים. חיכה לשנייה האחרונה, לסוף זמן הפציעות, כדי לטרוף את הקלפים עם ״כן״ מהדהד, מוזר ולא ברור, כשהטנקים של צה״ל כבר עושים את דרכם לפאתי רפיח. האפקט היה מיידי. בלבול בשורות הצבא (הכוחות קיבלו פקודה לעצור, אחר כך קיבלו פקודה להמשיך), מהומת ענק בינלאומית, וכולם משוכנעים שיש כאן מהפך של הרגע האחרון, כשאף אחד לא יודע בעצם מה יש כאן. 

נתיבי איילון נחסמו; אם החטוף זועקת: "בלי עסקה - נשרוף את המדינה"המבצע ברפיח החל: הפגזות כבדות וחגורות אש במזרח העיר

ישראל נכנסת לרפיח כשהעולם כולו משוכנע שהיא מתעלמת מהסכמה של חמאס להצעה שהיא עצמה הציעה. האמריקאים כועסים, המצרים כועסים, האירופים כועסים, ולך תסביר להם שיש לנו עסק עם רוצחים קרי דם שהם גם שקרנים מדופלמים. ברגעים כאלה חסרה כאן מערכת יחסי אמון יציבה, עמוקה והדדית בין ראש ממשלת ישראל לנשיא ארה״ב. מערכת יחסים כזו היא נכס אסטרטגי בדיוק במצבים האלה.

אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>

אריק שרון היה יודע להסביר עכשיו לג׳ורג׳ בוש מה הסיפור. כנ״ל אהוד אולמרט. כנ״ל בנט/לפיד. מכאן ועד ״ברקס״ כוחני של ארה״ב על הפעולה הישראלית, שמלכתחילה לא מיועדת להיות רחבת היקף, הדרך תהיה קצרה. נקום מחר בבוקר ונקווה לנס. בינתיים עשתה ישראל את הדבר היחיד שאפשר היה לעשות אתמול - החליטה שהפעולה ברפיח נמשכת, אבל גם המשא ומתן מתחדש, בדרגי עבודה נמוכים. עד שנדע מה הסיפור. החלטה סבירה בסך הכל. יחסית לנסיבות הקשות.

במציאות, רפיח זו עיר שכוחת אל, מאובקת, צפופה ונידחת בקצה הרחוק של רצועת עזה. עיר שבה שוכנים הגדודים החלשים ביותר של חמאס. בתכלס, רפיח זה הספין המוצלח ביותר של העידן הנוכחי. הכל מתחיל, נמשך ונגמר ברפיח. הכל תלוי ברפיח - ״הניצחון המוחלט״ או התבוסה הניצחת. שני אלה מצטופפים ברפיח וממתינים להכרעת חבר המושבעים - למות או לכבוש את רפיח. רפיח, ההיית או חלמנו חלום.

חלמנו חלום. רפיח זה קשקוש. בואו נניח שצה״ל נכנס מחר בבוקר לרפיח באישור אמריקאי מלא, כובש אותה, הורג 500 מחבלים ולנו יש רק שני נפגעי חרדה. אז מה? ניצחנו? התשובה היא לא. הניצחון על חמאס יושג בעבודה קשה ומתמדת שתימשך שנים.

חומת מגן נפתחה בפלישה רבתי של צה״ל לכל הערים הפלסטיניות ביו״ש, כיבושן, פירוק תשתיות הטרור, ניקוי הקסבות ואילוף מחנות הפליטים. ומה קרה אחר כך? כלום. המשכנו להיכנס ולצאת משם בשיטת מכסחת הדשא, כדי לסכל כל מה שקרה, קורה ויקרה. צה״ל פועל ביו״ש גם עכשיו.

כל מה שקרה ביו״ש אמור לקרות בעזה, רק קשה ומסוכן יותר, כי חמאס 2024 הוא מפלצת הרבה יותר מסוכנת וחזקה מהטרור הפלסטיני של תחילת המילניום ביו״ש. מטרת המלחמה הנוכחית היא לייצר מצב שצה״ל יוכל להיכנס ולצאת מעזה בחופשיות יחסית, ולהוריד כל ראש טרור שיתרומם שם בכל רגע נתון.

את המטרה הזו, פחות או יותר, השגנו. יש כוכבית ליד רפיח. אפשר יהיה לפרק את הגדודים שם בכל רגע נתון. עוד קודם, חובה לסגור את ציר פילדלפי, זה דחוף הרבה יותר מרפיח. אבל מישהו היה צריך סמל. מישהו היה צריך ספין. מישהו היה צריך זמן. אסור למישהו הזה לסיים את המלחמה. סיום המלחמה פירושו ועדת חקירה, מחאה עוצמתית יותר, שאלות קשות יותר.

צה״ל החל אתמול בהכנות לפעולה ברפיח. אם תשאלו את הצבא מה הדרג המדיני רוצה ממנו, הצבא לא יידע לענות. גם הדרג המדיני לא יודע. חודשים מדברים על הפעולה הזו. דיבורים כמו חול ואין מה לאכול. בסוף, בחרו בפורמט הכי קל, הכי מחופף, כדי לסמן ״וי״. כדי שאפשר יהיה להכריז ניצחון. וגם זה לא ברור, לא בטוח ולא יציב.

ככה זה כשאין תוכנית אסטרטגית סדורה, כשאין מטרה מוגדרת ומדויקת, כשאין חתירה סדורה לתוצאה כלשהי או סוף מעשה במחשבה תחילה. כל מה שיש זה אלתור מתמשך, דשדוש מתארך ואינסוף סימני שאלה.

הגענו לעסקה. בתוספת הזמן אתמול בערב הצליח חמאס, ברגע האחרון, להעביר את הכדור בחזרה למגרש הישראלי. בישראל טענו אתמול בערב שמדובר בספין, שאין כאן תשובה חיובית להצעה הישראלית־מצרית הסדורה, אלא למשהו אחר. עד הבוקר נדע מה ייצא מזה, אם בכלל.

צריך להדגיש - רוב האשמה על שאין עסקת שחרור חטופים מוטל על חמאס. גם מי שחושב שנתניהו הוא אסון לישראל (כמוני) יודע את זה.

הבעיה עם נתניהו היא ניקיון הכפיים. הוא לא בא לאירוע הזה נקי כפיים. הוא בא לאירוע הזה בניגוד עניינים משווע. לא צריך עיניים כדי לראות את זה. הסיפור הזה זועק, צועק ומנפק את עצמו לכל דורש. נתניהו יודע שאם ילך לעסקה, יאבד את הממשלה. אם הוא לא יודע, יש מי שיודיע לו. הם עשו את זה השבוע בטון מאיים.

ולכן כשמשלחת חמאס בקהיר מתלבטת באשר לתשובה להצעה המצרית־ישראלית, נתניהו דואג לפרסם במהלך השבת, פעמיים, הודעה על ש״תהיה פעולה ברפיח עם או בלי עסקה״. הוא גם שולח את היועץ לביטחון לאומי שלו לטלוויזיה להגיד את זה למי שפספס. מי שטוען שהמטרה לתרגיל המלוכלך הזה היא להבהיר לאמריקאים שישראל לא תסכים לערבויות אמריקאיות על סיום המלחמה, לא מכיר את המערכת ולא יודע על מה הוא מדבר.

האמריקאים לא מחכים להודעות ״גורם מדיני״. האמריקאים נהנים מצינורות ישירים לכל ליבת המערכת הישראלית. יש להם כאן שגריר, לנו יש שם שגריר, בכירי הבית הלבן מדברים עם עמיתיהם בישראל פעם בשעה.

ועוד משהו: אם האמריקאים אכן הבטיחו ערבות לחמאס שהמלחמה לא תחודש, למה הם פשוט לא עושים את זה עכשיו? מודיעים לישראל חד וחלק שהמלחמה לא מתחדשת. ככה פשוט, לא? אם הם יכולים לעשות את זה אחרי העסקה, הם יכולים לעשות את זה גם עכשיו. ולמה ישראל לא מודיעה הודעה פשוטה כזו? כי אף אחד לא יכול להתחייב בשמנו על סיום המלחמה. רק ישראל, כמדינה ריבונית, תכריז על סיום המלחמה הזו. נקודה, סוף.

במקום זה מודיעים שנכנסים לרפיח בכל מקרה, ברגע הכי רגיש של המגעים. כלומר, מאותתים למשלחת חמאס לנתק מגע בלי להגיד ״כן״. וכך אפשר ללכת עם ולהרגיש בלי. לתת מנדט לצוות המו״מ להגיד "כן" להצעה המצרית, אבל לסכל את ה״כן״ של חמאס בדרכים עקלקלות.

הטוויסט האחרון בעלילה, ה״כן״ המאוחר של חמאס (עוד אי אפשר לדעת למה בדיוק הם אמרו "כן"), מעביר את הלחץ בחזרה לישראל. כך זה יימשך גם בימים הקרובים. ככה זה נראה כששני מקבלי ההחלטות, בשני הצדדים, לא צריכים עסקה, אלא זמן.

2024-05-07T03:03:55Z dg43tfdfdgfd