מערכת המשפט היא החסם האחרון בפני טראמפ
מערכת המשפט היא החסם האחרון בפני טראמפ
הנשיא לשעבר השתלט לחלוטין על המפלגה הרפובליקאית ורמס כל נורמה אפשרית בדמוקרטיה האמריקאית. פסיקה עניינית במשפטו תוכיח שעוד יש לה הכוח לעמוד מולו
April 19th, 06AM April 19th, 14PMהשאלה המרכזית שריחפה השבוע מעל פתיחת משפטו הפלילי הראשון של דונאלד טראמפ היא האם מערכת המשפט תהיה מסוגלת לכפות על הנשיא לשעבר את הסטנדרט האמריקאי של ציות לחוק. פעם התשובה לכך היתה מובנת מאליה, אך לא עוד. מאז שנכנס לחיים הפוליטיים ב–2015, טראמפ מוכיח יכולת מדהימה למוטט נורמות אמריקאיות שנבנו במשך עשרות ומאות שנים. במידה רבה, בתי המשפט הם ההגנה האחרונה שנותרה אל מול המכבש הטראמפיסטי, לאחר שכל המערכות האחרות כשלו.
ראשונה ליפול היתה התקשורת הממוסדת, שלאורך שנים התקשתה לעכל את מבול השקרים שהמטיר בכל הזדמנות ולהגיב אליו בצורה ראויה. כלי התקשורת התמסרו לדרמה הבלתי פוסקת של טראמפ ולנתוני הצפייה והגלישה שזו הביאה איתה, והעניקו לו חשיפה אדירה, שסייעה להפוך אותו מכוכב ריאליטי תאב פרסום לנשיא ארצות הברית. גם חברות הטכנולוגיה הגדולות התאהבו בטראפיק שטראמפ ייצר וסירבו להטיל מגבלות על התכנים שבהן הציף את הרשת, גם כשכבר היה ברור שמדובר בשקרים גסים ובניסיון חבלה מכוון במהות המשטר הדמוקרטי. חברות תקשורת, חדשות וישנות, ניצבו הלומות מול חוסר הבושה של טראמפ ומול היכולת שלו לשווק לעשרות מיליוני אמריקאים מציאות אלטרנטיבית, שבה הוא הגיבור הנרדף המגן עליהם מפני השתלטות של קואליציית מיעוטים שמאלנית שמסכנת את אמריקה.
רק אירועי 6 בינואר, כשהמון מוסת השתלט על בניין הקונגרס וכמעט עצר את חילופי השלטון, גרמו לחברות התקשורת להתעשת ולאמץ סטנדרטים חדשים ביחס לטראמפ, שלקחו בחשבון את היותו איום ממשי על עצם קיומו של המשטר. לא כל הצעדים שננקטו נגדו החזיקו מעמד (אילון מאסק החזיר אותו לטוויטר לאחר שרכש את החברה) אבל ההבנה שלרווחים הנאים שייצרה התזזית הטראמפיסטית יש מחיר קיומי חלחלה בכל זאת והביאה לחשבון נפש שגרר שינוי באופן הסיקור של טראמפ ובקלות שבה ניתנה לו במה חופשית להציף בדיסאינפורמציה.
במערכת הפוליטית, לעומת זאת, זה לא קרה. קשה להאמין באיזו קלות הפכה המפלגה הרפובליקאית למפלגת הטראמפיזם ואיך כל החסמים שהיו אמורים לשמר את מהותה כגוף פוליטי עצמאי נפלו אחד אחרי השני. אמנם צריך לומר שבתחום הצפצוף על החוק, טראמפ רק ממשיך מסורת פוליטית אמריקאית בת עשרות שנים של אי ציות לחוק. האפיזודה הידועה ביותר היא כמובן פרשת ווטרגייט, כשנשיא רפובליקאי היה מעורב בפעילות פלילית במטרה להשפיע על תוצאות הבחירות. בשנות ה–80, עשור אחרי פרשת ווטרגייט, התפוצצה פרשת איראן–קונטראס, שגילתה כי בכירים בממשל רייגן הפרו את החוק ביודעין על ידי מכירת נשק לפעילים באיראן וניקרגואה.
ובכל זאת, במפלגה הרפובליקאית, שהוקמה ב–1854, היתה לאורך השנים גם מסורת דמוקרטית מבוססת, שהעניקה בית למגוון דעות ולפוליטיקאים עצמאיים שלא חששו לעמוד על שלהם. את ההתפטרות של הנשיא ניקסון עקב הגילויים בפרשת ווטרגייט אפשר לייחס לכך שסנאטורים רפובליקאים הודיעו לו כי לא ימנעו את הדחתו. בעידן טראמפ, זהו אינו המצב. הכריזמה הטראמפיסטית, שממגנטת אליו את מרבית מצביעי המפלגה, משתקת את נושאי המשרות בה. אחרי 6 בינואר, סנאטורים רפובליקאים סירבו להדיח את טראמפ, גם כשהיה ברור שהוא האחראי הבלעדי לנסיון הפיכה משטרית שסיכן את קיומה של דמוקרטיה בת 230 שנה.
התנהלות המפלגה במערכת הבחירות הנוכחית מבהירה כי טראמפ השלים את השתלטותו עליה וכי אין בה יותר מקום למי שמסרב לקבל את מרותו. רפובליקאים מתונים כמו הסנאטור מיט רומני, מושל ומועמד לנשיאות לשעבר שחזר לפוליטיקה כנציגה של מדינת יוטה, עוזבים את החיים הפוליטיים אחד אחרי השני. חלקם מניחים שלא יוכלו יותר להיבחר בפריימריז, אחרים מעדיפים להציל את כבודם ולברוח ממפלגה שהפכה להיות כלי שרת בידיו של אדם אחד.
טראמפ השלים לאחרונה גם את השתלטותו על מנגנוני המפלגה עם מינויה של כלתו, לארה טראמפ, לאחת משני הראשים של הוועדה הרפובליקאית הלאומית, הגוף שאחראי על ניהול הבחירות לסנאט ולבית הנבחרים. זהו תפקיד רב חשיבות ועוצמה, שימלא חלק משמעותי בעיצוב דמותו של הקונגרס שייבחר בנובמבר. מעולם לא מילא אותו בן משפחה של מועמד לנשיאות, ובחירתה של לארה טראמפ, בהצבעה פה אחד של חברי הוועדה, מגלמת את סדר הדברים החדש במפלגה, שפעם עמד בראשה אברהם לינקולן.
כעת נותרה מערכת המשפט כחסם האחרון. בינתיים בתי המשפט האזרחיים שדנים בענייניו של טראמפ גילו עמוד שדרה והרשיעו אותו בעבירות אזרחיות של הונאה והוצאת דיבה כאשר הצטברו נגדו מספיק ראיות. אבל פסקי דין אזרחיים, יקרים ומכאיבים ככל שיהיו, אינם הרשעות פליליות. בין אם יורשע טראמפ בתיק הנוכחי ובין אם לאו, אם יתקיים בניו יורק משפט צדק, שבו המושבעים והשופט יפסקו באופן ענייני ולא ייבהלו מעצמם, תישאר עוד תקווה שארצות הברית מסוגלת להתמודד עם פוליטיקאי חסר מעצורים שמוכן להקריב את הדמוקרטיה עצמה למען האינטרסים שלו.
ד"ר יעל שטרנהל היא היסטוריונית העוסקת בהיסטוריה אמריקאית, ומלמדת באוניברסיטת תל אביב
2024-04-19T03:11:29Z dg43tfdfdgfd