חג שנועד לבטא את האמונה בגאולה, הילולת רבי מימון או בכלל התכנסות לשם ברכת ראשית התבואה? ואולי כל התשובות נכונות. המימונה הפכה עם השנים מהחג של יהודי מרוקו לנחלת הכלל. אלה ההסברים על המקורות והמנהגים – מהמופלטות ועד לחסה שנטבלה בחלב
המימונה נחגגת במוצאי שביעי של פסח, כ"ב בניסן, ולמחרת היום באסרו חג. בליל המימונה פותחים את הבתים והלב ומקיימים הלכה למעשה את המשפט מההגדה, "כל דכפין ייתי וייכול". נהוג לערוך חגיגה של שכנות טובה בהשתתפות אורחים, מכרים וחברים. דלתות הבית נותרות פתוחות וכולם מוזמנים להיכנס וליהנות, לשמוע דרשות, לשיר פיוטים, לרקוד ולטעום מהמטעמים המתוקים.
<< הכול על העולם היהודי – בדף הפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
המאכלים ברובם עדיין כשרים לפסח, למעט כוכבי החגיגה – הלא הם המופלטה והז'אבן, שמונחים ברוב הדר על השולחנות לצד תמרים הממולאים בחמאה ואגוזים. זוהי חגיגה קהילתית צבעונית ומתוקה שמחברת בין זרים ומכרים.
החג העלה על נס את הקיום המשותף של יהודים ומוסלמים בצפון אפריקה. הודות לפתיחות וליחסי הידידות והשכנות טובה, חגגו היהודים במרוקו את המימונה עם שכניהם, שהיו הראשונים להביא לבתיהם את מנחת הקמח הראשונה לאחר שבוע שבו שהו בנפרד מהם.
שמה של המימונה נגזר בין השאר מהמילה הערבית "מימון" שמשמעותה מזל – במימונה מביעים החוגגים אמונה ותקווה בבואה הקרוב של הגאולה ומבקשים ברכה, שפע ופריון לכל השנה.
בחלק מקהילות מרוקו נוהגים שהמארח/ת נוטל לידו עלה חסה, מטבילו בצלוחית חלב, ומתיז על מצחו של המתברך תוך אמירת פסוקי ברכה הלקוחים מספר משלי: "אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך"; "כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים"; "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם"; "גול אל ה' מעשיך ויכונו מחשבותיך". ומשיב: תסעד ותפרח – תצליח ותשמח, ומעניק תמר עם אגוז או קובייה קטנה של חמאה.
חגיגות המימונה החלו לפני כמאתיים חמישים שנה, במאה ה-18, והשתמרו בקרב קהילת יהודי מרוקו. מהם מקורות החג? יש לכך מספר תשובות:
למה הכוונה כשמאחלים "תִּרְבְּחוּ וְתִסְעֲדוּ"? המשמעות הפשוטה של האיחול היא "תזכו ותצליחו", אולם יש שמסבירים כי משמעות הברכה היא חברתית, ופותחת שערי טובה: לרווח (פרנסה) ולרווחה (עזרה לזולת). יש בברכה גילוי של משאלות הלב המשותפות לכל בני האדם, למזל ולהצלחה. על כן בערב זה נהגו רבים לתת מתנות לאביונים. קבוצות של עניים היו עוברות מבית לבית, מתכבדות במאכלים ומקבלות מענקים לכבוד המימונה.
יום למחרת המימונה, משפחות יוצאות לחיק הטבע לערוך פיקניקים, ובהזדמנות זו מברכים את התחדשות העצים בפירות ובפרחים מלבבים – ברכת האילנות: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵֽינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא חִסֵּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם, וּבָרָא בוֹ בְּרִיוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת, לֵהָנוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם".
בשנים האחרונות יצא החג מן הבתים והשכונות אל רשות הרבים. החג, שהיה בעיקר נחלתה של עדה אחת, הפך להיות נחלת הכלל – לילה של חגיגה של שכנות טובה והכנסת אורחים. תרבחו ותסעדו!